Quantcast
Viewing all 325 articles
Browse latest View live
↧

יום השבעת צבא ההגנה לישראל - יום חג ויום של חשבון נפש

May 30, 2013, 12:28 am
$
0
0
השבוע מציין צבא ההגנה לישראל 65 שנה להקמתו. לרגל ציון מאורע זה, העלה ארכיון המדינה מתוך אוספיו תיעוד הקשור בניסוח פקודת הקמת הצבא. ב-30 במאי 1948, אישרה הממשלה הזמנית את פקודת ההקמהכמו גם את נוסח השבועה לצבא. למחרת היום קיבלו פקודות אלו ביטוי פומבי בעיתון הרשמי.

חודש לאחר מכן בחר עורך עיתון דבר ולימים הנשיא השלישי זלמן שזר, לציין במאמר מערכת כי אמנם "יום ההשבעה לא נחוג בישראל באופן רשמי, אבל ההמונים חשו בו כיום חג כיון שבטקס זה ניתנה הגושפנקא לקיומה של המדינה". מנגד, ביקש להביע בקול את חששו מכיבוש הבכורה בסדר היום הציוני והיישובי על ידי מערכות הצבא וההגנה, על חשבון הערכים המסורתיים של התיישבות בנייה ותרבות. שזר הדגיש כי זהו "יום חג ויום של חשבון הנפש. כי חלמנו שלא במקלע אלא בכף סיידים יושלם הבניין הראשון של המדינה העברית, כי לא בסער מלחמה אלא בעפרון בנייה יוחג חגה הראשון". הוא הצדיק את כורח המציאות שנכפתה על היישוב, והביע תקווה שהמלחמה הינה מציאות חולפת. בחתימת דבריו אמר: "הנוער שלנו מצליח במלחמה, משום שהוכשר להצליח בבנייה וחקלאות וחרושת. אנו מצליחים במלחמה מפני שפנינו לשלום ויצירה".
Image may be NSFW.
Clik here to view.
זלמן שזר נואם בפני מצעד צעירי תנועות הנוער
בחגיגות יום העצמאות הראשון לישראל
אצטדיון מכבי בתל אביב -  4/5/1949 (לע"מ)
תעודה זו פורסמה במסגרת ספר ההנצחה לנשיא שזר, בעריכת ד"ר חגי צורף, מתוקף חוק ההנצחה לראשי ממשלה ונשיאים שהלכו לעולמם. לצפייה בכרכים שכבר ראו אור בסדרה בקרו באתר הארכיון ובאתר כותר.

במהלך חודש מאי 2013, העניק נשיא המדינה המכהן מר שמעון פרס, אות הוקרה לארכיון המדינה על פועלו בתחום הנצחת הנשיא חיים הרצוג. להרחבה נוספת קראו כאן.
↧
Search

התחייבות לשמור אמונים להגנה או לצבא ההגנה? - 65 שנה להקמת צה"ל

May 30, 2013, 12:31 am
$
0
0
עם הקמת צבא ההגנה לישראלפרסמה הממשלה את פקודת היום, המכילה את נוסח השבועה המחייב כל חייל וחיילת המתגייסים לשורותיו, לשמור אמונים למדינת ישראל חוקתה ושלטונותיה המוסמכים.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
מסדר צבאי בכיכר הבימה בתל אביב ביום השבעת צה"ל - 27/6/1948
אוסף בנו רותנברג / ארכיון המדינה
ראש הממשלה דוד בן גוריון לחץ על פרסום מהיר של הפקודה, כיוון שרצה לתת תוקף חוקי לכוחות הלוחמים. הליך מהיר זה מנע מהממשלה לבחון סוגיות מהותיות עד תומן. לחץ הזמן הכתיב התייחסות כוללנית וכך נושאים משפטיים חשובים, כגון: אמנות בינלאומיות, דיני עונשין בצבא והגדרות מפורטות בקשר שבין הדרג המדיני והצבאי נדחקו לקרן זווית.

בשטח נוצרה מציאות לפיה אזרח שהתגייס לפני קום המדינה לארגון ההגנה, מצא עצמו לפתע לאחר הכרזת העצמאות בארגון צבאי אחר - צבא ההגנה לישראל. אזרח מוטרד שחווה שינוי זה, החליט להעלות בפני שר המשפטים את שאלותיו על חוקיות הצבא מבחינה משפטית. לפני מספר שנים, הוא מספר, נשבעתי לארגון ההגנה והתחייבתי לשמור לו אמונים כל חיי. הוא מציין כי מילא חובתו זו, והתגייס לסייע במלחמת הקוממיות. כשהוקמה המדינה הושבע שנית, הפעם לצבא המתחדש. "האם בטלה שבועתי הקודמת הוא תוהה, ולכמה זמן נמשך תוקף שבועתי החדשה, ובכלל האם זהו צבא הגנהלישראל או צבא ההגנהלישראל?".

שר המשפטים הראשון במדינת ישראל, פנחס רוזנבליט, השיב לו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:
* "ארגון ההגנה חדל מלהתקיים מיום הקמת צבא הגנה לישראל, לפי האמור בסעיף 4 בפקודת הקמת הצבא הקובע כי אסור להקים או לקיים כל כוח מזוין מחוץ לצבא הגנה לישראל.

* תוקף השבועה לצבא הגנה לישראל, יפה רק לעת השירות בו. לאחר מכן, דין המתגייס כדין כל אזרח המשוחרר משירות פעיל.

* לסיכום דבריו, עמד על העובדה שהמחוקק נקט בלשון כפולת גרסאות: האחת צבא הגנה לישראל, והשנייה צבא ההגנה לישראל. שני הביטויים משמשים בחוק בערבוביה, אך אין לדעתו לייחס לכך חשיבות משפטית או טענה כאילו השבועה בוצעה לצבא שאינו קיים.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
פנחס רוזנבליט חותם על מגילת העצמאות - 14/5/1948
באדיבות לשכת העיתונות הממשלתית
↧
↧

29 במאי - יום השנה לטבח בשדה התעופה בלוד

May 30, 2013, 4:31 am
$
0
0
היום הוא יום השנה ה 41 לטבח שביצעו טרוריסטים יפנים בשדה התעופה לוד, ב 29 במאי 1972. הנה תזכורת ל"תעודה ברשת" - פרסום ארכיון המדינהבנושא. בפיגוע נרצחו 24 אנשים ויותר מ 70 פצועים. רוב ההרוגים היו צליינים מפורטו ריקו וכן 8 ישראלים, בינם אחיו של נשיא המדינה הפרופסור אהרן קציר. בפרסום ניתן לקרוא מכתב תנחומים ששלח המלך חוסיין לראש הממשלה גולדה מאיר (גם הירדנים היו קורבן להתקפות טרור, בעקבות ה"ספטמבר השחור") ותשובתה למכתב וכן דיון בממשלה האם לדון את המחבל היפני ששרד בהתקפה - קוזו אוקומוטו.
↧

במלאת 40 שנים למותו של המשורר והמתרגם אברהם שלונסקי - חלק א'

June 6, 2013, 1:39 am
$
0
0

"ידעו כל עיר, כל כפר ופלך, ראשית חכמה – מסים למלך! מסים, מסים ועוד מסים – ואין חסים על הכיסים!". משפט זה שכתב אברהם שלונסקיבמחזהו "עוץ לי גוץ לי" מ-1964 נראה בימינו אלה אקטואלי מתמיד. בחודש האחרון מלאו 40 שנה למותו של המשורר, המחזאי, המתרגם, העורך, הלשונאי ואיש התרבות העברית. שלונסקי נולד במזרח אוקראינה בפלך פולטבה למשפחה יהודית מסורתית ציונית. בהיותו בן 13 נשלח לארץ ישראלכדי ללמוד בגימנסיה העברית הרצליהבתל אביב, ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונהחזר לרוסיה. את שירוהראשון "בדמי ייאוש" פרסם שלונסקי בשנת 1919בעיתון "השילוח" שהופיע אז בברלין. ב-1921עלה ארצהכחלוץ, היה חבר בגדוד העבודהוחבר קיבוץעין חרוד, שם עבד בחקלאות, בסלילת כבישים ובעבודות בניין. כעבור שנה עברו הוא ואשתו לוסיה להתגורר בתל אביב, שם התערה בחיי התרבות בארץ וכתב פזמוניםלבמות הסאטיריותשפעלו אז ולנשפי פוריםשהיו מסורת בתל אביב הקטנה. כמו כן ערךאת המדורים הספרותיים בעיתונים אחדים - "דבר", "הארץ", "על המשמר" ואחרים.
שלונסקי הניח יסודות לזרם המודרני בשירה העברית. הוא סטה מדפוסי היצירה המקובלים של ביאליק ובני דורו, שבר את הצורות הספרותיות והכלים הספרותיים הנהוגים והכניס לשירה העברית תכנים חדשים, רוח חדשה וחולל תנועה ספרותית חדשה. שירתו היא שירה אינדיבידואליסטית קיצונית העגונה בתחומי היחיד. יש שטוענים שמבחינה לשונית חדשנית חטא שלונסקי לעתים בהפרזה ועושרו הלשוני ושליטתו בשפה היו לו לפעמים לרועץ בכתיבת השירה.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
אברהם שלונסקי, 1936

שלונסקי היה נציג בולט בקבוצה "המורדת" בשירת ביאליקודורווב"פרוגרמה" של ביאליק לכנס את נכסי האגדהושירת ימי הביניים של יהדות ספרדבמקום לתת מקום ליצירה עברית חדשה. כ"מורד" ניסה שלונסקי ליצור שירה תוססת חדשה וצעירה, בהשראת המודרניזםהאירופי, שלא התקבלה על ידי הממסד הספרותי בארץ ולגבש סביבו חבורת כותבים ברוח זו. ב-1925 הצטרף למערכת "דבר" ועבד בה כשנה, בתרגום, בסיגנון ובעריכת המוסף הספרותי. ב"דבר" פירסם משיריו ורשימותיו. כשפרש מ"דבר" סייע לאליעזר שטיינמןבהקמת השבועון "כתובים"מטעם אגודת הסופרים. סביב השבועון התרכזה קבוצת סופרים צעירים ששיוותה לו נוסח מרדני . משום כך הסירה האגודה לאחר שנה את שמה מ"כתובים" שהפך לביטאונה של אותה קבוצה אופוזיציונית. כאן פתח שלונסקי בפולמוסו עם ביאליק שיצר הדים רבים. שלונסקי ניסה להגדיל את מספר המשתתפים ב"כתובים" באמצעות פנייה לסופרים ולחוקרים – ביניהם יוסף קלוזנרוחיים הזז. במכתבו לקלוזנר (הנמצא במכון גנזים) טען כי "ודאי שאין אנשי "כתובים" חפים מחטאים, אך רק מי שטורח ועושה הוא גם חוטא, והסיבה העיקרית להתרחקותם של כמה וכמה סופרים מ"כתובים" הוא קו האמת שבהם, האמת שאינה יודעת משוא פנים, ובקו זה יש שאתה פוגע בקשיש ובגדול – ומוגי הלב נרתעים למחבואיהם שלא לקפח חס וחלילה את מעמדם או בדומה לזה". המאבק נגד ביאליק ובני דורו שהיה מתון בתחילת הדרך של "כתובים" הפך עם הזמן לגלוי ומושחז יותר. הסרת חסותה של אגודת הסופרים מכתובים גרמה לקשיים כלכליים. כדי להתמודד עם בעייה זו עשה שלונסקי מאמצים גדולים להגביר את תפוצתו של כתב העת ולצמצם בהוצאותיו. אולם כשזה לא הספיק מצא שלונסקי דרך חדשנית לגיוס כספים – מודעות פרסומת, שהוא עצמו חיבר את מרביתן (שלונסקי עצמו המציא את המילה "פרסומת" כתרגום למילה "רקלמה"). והנה צילום של העמוד האחורי של אחד מגליונות "כתובים":

Image may be NSFW.
Clik here to view.


Image may be NSFW.
Clik here to view.

ככל שהתגבר הקיטוב עם ביאליק וסופרי דור התחייה גדל מספר הסופרים והמבקרים שהתקיפו את אנשי "כתובים", דבר שגרם לשלונסקי ולשטיינמן להיות מיליטנטיים יותר. ראיית העולם הקוטבית של שלונסקי התעצמה. הוא ראה באמנות גבוהה ואליטיסטית ערך עליון. העולם להשקפתו התחלק לשניים – בחלקו החיובי עמד המשורר המרדן והחדשן, הדבק באמת שלו ונרדף בגללה (והוא עצמו משתייך לחלק זה) ובחלקו השלילי – המשורר שאינו מורד ואינו תר אחר דרכים חדשות, מתנהל על מי מנוחות והולך בדרך המלך הסלולה, בחייו שולטים הסדר, השלווה, הפשט במקום הסוד, הוודאות ולא הספקות. במאמרי הביקורת שכתב על מחנה ביאליק הדגיש את הניגודים שבין המחנות, כפי שהוא ראה אותם: השירה הקלאסית היא מתיפייפת, שבלונית, שגורה ונענית באופן מיידי לצרכי הדור ואילו השירה המודרניסטית מתמקדת בכאב האדם.

כאמור היה למאבק זה גם פן כלכלי. המצב הכספי של "כתובים" היה רע מאז ההתנתקות מאגודת הסופרים. נסיעות לאירופה לגיוס כספים לא הביאו לתוצאות המקוות. יתכן שבנסיבות אלה פנה שלונסקי לאיתמר בן אב"י  רגע אחד לפני הקרע הסופי בין שלונסקי ושטיינמן וסגירתו של כתב העת כדי לבקש את עזרתו ולא ברור מן המכתבים אם ביקש סיוע חומרי או שביקשו לכתוב ל"כתובים". על כל פנים ניכר במכתביו הצורך הדחוף בעזרה:

Image may be NSFW.
Clik here to view.


Image may be NSFW.
Clik here to view.
מכתבי אברהם שלונסקי לאיתמר בן אב"י נמצאים באוסף יד בן צבי בארכיון המדינה

החבורה שהתגבשה סביב "כתובים" הקימה במחצית 1933 את כתב העת "טורים"בעריכתו של שלונסקי בדגש על עידוד כוחות צעירים, טיפוח ערכי ספרות כללית ותגובות חריפות לקו השמרני בספרות העברית דאז. באותו זמן גובשה גם קבוצת "יחדיו"שהוציאה לאור את יצירות המשמרת הצעירה בשירה ובסיפור (נתן אלתרמן, לאה גולדברג, ר. אליעז, מ. לוין ושלונסקי עצמו). זרם זה המשיך לעורר עליו ביקורת גם בתקופה זו.  דוגמא לכך אנו מוצאים במאמרי הביקורת של אהרן ראובניבכתב העתבוסתנאי, שנשמרו בארכיון משפחת בן-צבי ( ראובני היה אחיו של יצחק בן צבי): "שירי א. שלונסקי – בעייה מעניינת מבחינה ספרותית פסיכולוגית. בקראי אותם אני שואל את עצמי לפרקים אם יש בהם שירה. כי אמנם המליצה שוטפת אותם, ולא מעט קרחות פרוזאיות ופייטניות תמצא בתוכם...יש גם שירים ליריים פיוטיים, ויש יסודות שיריים מצויינים – חמרי בניין יפים למלאכת מחשבת. אבל טיב חומרי הבניין אינו קובע את ערכו האמנותי של הבניין הבנוי. שיר אינו שירה, כמו שגוף אינו אדם – אם אין בו רוח חיים, לא יועילו לו כל איבריו...כוחו של שלונסקי רב בלהטי לשון ובלהטי חריזה. אין לאמר כי רוב המצאותיו הלשוניות והחרזניות משובחות הן. ואם יש בהן מוצלחות מאוד – יש גם גרועות לא מעט. טעמו בחרוזים אינו עולה בד בבד עם יכולתו לחרוז. בחידושיו נראית רוח של התחכמות, רדיפה אחר רבותה, ורוח של שירה מהם והלאה...". בהזדמנות זאת נזכיר את הפרסום שלנו על מכתבי רחל המשוררת. רחל, אשר מכתביה כללו קיטונות של ביקורת נוקבת על רבים מן האוחזים בעט בדורה, ציינה לחיוב את שירתו של שלונסקי : "שירי שלונסקי בראשונה נראו לי כבדים, מסולסלים...אבל צריך לקרוא אותם פעמים אחדות, במנגינה אשכנזית דוקא, ואז נשמעים בהם צלילים פטטיים נפלאים וריטמוס נרגש...".

Image may be NSFW.
Clik here to view.
חבורת "יחדיו" במרפסת קפה אררט, בתל אביב, 1938. מימין לשמאל: יוכבד בת-מרים, לאה גולדברג, אברהם שלונסקי, ליובה גולדברג, ישראל זמורהומשה ליפשיץ (אוסף פרטי של ליובה גולדברג במוזיאון ארץ ישראל)

עוד על חיי שלונסקי ,יצירתו ועל הפולמוס עם דור התחייה אפשר לקרוא בספרה של חגית הלפרין: המאסטרו, חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי, תל-אביב, 2011
בפרסום ההמשך, שיעלה ביום ראשון הקרוב,  נביא דברים על מפעל התרגום של שלונסקי וגם מדבריהם של נשיאי ישראל, זלמן שז"ר ואפרים קציר, על שלונסקי ויצירתו.



↧

"אותה הגברת בשינוי האדרת" - פרסום שני על אברהם שלונסקי

June 10, 2013, 10:50 pm
$
0
0
עוֹטְפָה אַרְצִי אוֹר כְּטַלִּית / בָּתִּים נִצְּבוּ כְּטוֹטָפוֹת / וְכִרְצוּעוֹת-תְּפִלִּין גּוֹלְשִׁים כְּבִישִׁים, סָלְלוּ כַּפַּיִם. 

בחלקו הראשון של הפרסוםהזכרנו את שלונסקי החלוץ, ה"שובב", המשחיז לשונו, הכותב פרסומות אבל ישנו גם שלונסקי אחר. שלונסקי, שבתחילת דרכו גרס שיש להפריד את הספרות מהפוליטיקה, היה אחר כך מחובר למציאות הטראגיתשל זמנו. בפואמה "דווי" הוא ביכה את גורל הקורבנות במלחמת העולם הראשונהואת גורל היהודים בפוגרומיםבאוקראינה בימי המהפכה הבולשביקית, וביטא תפישה פסימית ביחס למצב האנושי בכללו. בתקופת השואההוציא קובץ שירים בשם "ממחשכּים", בו ביכה את גורל יהדות אירופה וכך כתב בשירו "נדר":
עַל דַעַת עֵינַי שֶׁרָאוּ אֶת הַשְׁכוֹל / וְעָמְסוּ זְעָקוֹת עַל לִבִּי הַשָׁחוּחַ/ עַל דַעַת רַחֲמַי שֶׁהוֹרוּנִי לִמְחֹל. / עַד בָּאוּ יָמִים שֶׁאִיְמוּ מִלִסְלֹחַ / נָדַרְתִי הַנֶדֶר: לִזְכֹּר אֶת הַכֹּל / לִזְכֹּר - וְדָבָר לֹא לִשְׁכֹּחַ.

 על השילוב הזה שבאופיו של שלונסקי בין "קונדסאיות" וליריות דיבר נשיא המדינה, זלמן שזר בעת קבלת פניםשנערכה בבית הנשיא לכבודו של שלונסקי ב- 12 באפריל 1970:   "הוא הכניס...את השעשועים בעברית, את שעשועי הלשון, את ההשתעשעות בתוך הלשון. על כן הפך הוא להיות בן שעשועים לעברית... גדולי כשרונות קמו לעברית לפני כן, טשרניחובסקי היה לפני כן וביאליק היה לפני כן. אבל הייתה לה עדנה, הייתה לעברית בבת אחת איזו השתחררות מחרצובות...". ועם זאת לא רק את הקלות ואת השעשוע הביא לעברית: "בתרגומיו המרובים הביא נכסים גדולים ...כבדי משקל ביצירה השירית ובדרמה ובכל העולם המחשבתי שישנו בקרבנו, מובא אלינו בידו הקלה המבורכת, רבת השעשועים...".
שזר הוסיף ואמר: " אני מוכן לפתוח כל שיר בספרות ישראל ולהגיד, הוא נכתב לפני שלונסקי או אחרי שלונסקי...מעט מאוד אנו מכירים כמשוררים שהם עומדים כאבנים לבנות בדרך הארוכה של התפתחות השירה...כתמרור עומדים שירי שלונסקי ואפשר לדעת להכיר, אפשר את זאת על פי הקלות, עפ"י ההזדהות, עפ"י היסוד הפזמונאי שישנו בשיר, עפ"י ההליכה הקלה שיחד עם זה היא נושאת בקרבה משקל רב מאוד של חוויה ושל הגות. המשקל הקב הזה של ההגות ושל החוויה שהיא נתונה בקלות משעשעת כזאת, רבים הלכו אחר כך בדרך זו, רבים וגדולים. אבל זה התחיל איתו, החותמת שלו ישנה על ההתפתחות הזאת".
שלונסקי כתב גם לילדים. מכתביו:"עלילות מיקי מהו", "אני וטלי בארץ הלמה". המחזה "עוץ לי גוץ לי", שמקורו באגדהגרמנית, הפך לקלסיקה במחזאות לילדים. שלונסקי עסק רבות גם בתרגום ממיטב הקלסיקה העולמית: שייקספיר, צ'כוב, פושקין, גוגול, רומן רולןועוד. בעבודות התרגום שלו הצליח להתמודד עם אתגר העברה לשפה העברית  של עולמות רחוקים ממנה בדיוק מקסימלי. את שייקספיר תירגם שלונסקי מרוסיתוצרפתית,שכן לא שלט בשפה האנגלית. על תרגומו ל "יבגני אוניגין" כתבה לאה גולדברג:
בעיני היה תמיד תרגום 'יבגני אוניגין' כמין נס. דייקנותו במסירת תוכן הדברים, במסירת הריתמוס עד לכל הפסקות הנשימה שבו, ללא כל אונס לגבי הלשון העברית, ההזדהותשל היכולת הטכנית עם היכולת למסור את רוח הדברים כמו שהם ללא ויתור, הוא כמעט מעשהשלא יעשה. ואף על פי כן הנה הוא שריר וקיים לפנינו.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
אברהם שלונסקי, 1952

היסודיות הרבה וההבנה העמוקה של מהות עבודת התרגום עולה ממכתב שכתב שלונסקי לשר החינוך, זלמן ארןב-1966 בו הוא ביקש שמשרד החינוך יזמין עבורו ספר אשר נמצא בספרייה הלאומית בוינה שיסייע לו בתרגום מדוייק וניתוח מעמיק של אחת מיצירותיו של פושקין:
Image may be NSFW.
Clik here to view.


ארן עצמו הביע את הערכתו לפועלו וכשרונו של שלונסקי במכתב אליו כמה חודשים קודם לכן:
Image may be NSFW.
Clik here to view.

שלונסקי היה עורך ראשי בהוצאת "ספרית פועלים" ויחד עם לולה לוקסמבורגייסד את המועדון "צוותא" בתל אביב. הוא היה גם חבר באקדמיה ללשון העבריתעוד מגלגולה כוועד הלשון העברית. בזכות חידושי הלשון שלו ואמרותיו (שאחת המוכרות שביניהן מופיעה בכותרת הפרסום) דבק בו הכינוי: "לשונסקי". חידושיו כונסו ב"מילון לחידושי שלונסקי" בהוצאת יעקב כנעני. דן בן אמוץ סיפר עליהם פעם בתכנית טלויזיה: http://www.youtube.com/watch?feature=player_detailpage&v=MfrftjzSioQ

בשנת 1967זכה בפרס ישראל לספרות. בערב שנערך לזכרו ב- 8 במאי 1974 סיפר נשיא המדינה דאז, פרופסור אפרים קציר על שיחה שקיים עם שלונסקי בערב ראש השנה תש"ל, זמן קצר לאחר נחיתת האדם על הירח. שלונסקי דיבר אז על הדמיון שבין המשורר לאיש המדע וקציר ציטט מדבריו: "להט ההתמודדות המדעית עם חידות היקום דומה הרבה ללהט ההתמודדות של השירה עם רזי האדם והעולם...השירה והמתמטיקה קיימים בכוח הצירופים, המבנים, הצורות, הפורמולות, שמעלים ודאויות מופשטות, ואולי גם מדומות". בדיון שניהל עם קציר, איש המדע, רצה שלונסקי להדגיש את חשיבותה של השירה: "בת כמה היא השולמית משיר השירים? לפי לוח המדע היא בת שלושת אלפים שנה, אך לפי הלוח השירי היא בת 16. כאז כן היום ולנצח לא יעזור לכם, אנשי המדע. אתם תנצחו ותנצחו, אבל בסוף ננצח אנחנו. יכולים אתם להגיע לכל הכוכבים, לנחות על כל המזלות. את מפלטם הנצחי, את השארת הנפש שלהם ימצאו בני האדם בסופו של דבר לא במדע אלא בשיר, לחיות בשיר את פדותם לעדי עד".

↧
↧

התערוכה המחודשת בביתן 27 באושוויץ תחנך היום במעמד ראש ממשלת ישראל

June 13, 2013, 2:41 am
$
0
0
ראש הממשלה נתניהו המריא אתמול לפולין יחד עם חמישה משרי הממשלה. במסגרת תכנית הביקורתגיע המשלחת הישראלית למחנה ההשמדה "אושוויץ", שם תחנוך את ביתן 27, שעבר שיפוץ בעלות של 30 מיליון שקלים במימון ישראלי. התערוכה הוקמה באמצעות מדינת ישראל ו'יד ושם', בסיוע ועידת התביעות ובתיאום עם המוזיאון המקומי.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
במבואה לתערוכה כתובה המילה שואה בשלוש שפות / באדיבות יד ושם
היסטוריית הקמת הביתן סוקרה בהרחבה בבלוג שלנו, עם פתיחת מוזיאון יהדות פולין בוורשה בחודש אפריל. במסגרת הפרסום המיוחדשהעלינו, תוארו המגעים הרגישים שנוהלו בשנות השישים בין מדינת ישראל לרפובליקה הפולנית לטובת הקמת ביתן ישראלי במחנה. כך סיכםאת המגעים שגריר ישראל בפולין אביגדור דגן: "מיכאלובסקי הודיע לי, שהוחלט סופית לא לאשר את הקמת הביתן. יתכן והייתי צריך לעבור על הודעה זו בשתיקה, אך בכל זאת עניתי. עניתי שאיש בארץ לא יבין את ההחלטה. אין יהודי בעולם שיבין, כי ממדינת ישראל אשר עליה חלמו אלפי הקורבנות של אושווינצ'ים, ואשר בה חיים היום המספר הגדול ביותר של אלה שנשארו בחיים, איש לא יבין שמישראל נמנע לעשות לזכר הקורבנות היהודים אפילו מה שאושר לעשות לגרמנים - ביתן מזרח גרמני". 

בסוף שנות השבעים חודשו המגעים ונערכו הכנות לקראת פתיחת ביתן שהוגדר בשלב זה - הביתן היהודי. על מה שהתרחש מאז ועד שדרוג הביתן כיום ראו בתיעוד הוויזואלי שהצגנו.

חנוכת התערוכה המחודשת בביתן תערך היום והיא זכתה לביטוי פומבי בארץ, בפוליןובעולם. 'יד ושם' פתחה אתר ייעודי הסוקר את תערוכת הקבע החדשה במתחם. האתר מביא מדבריו של ניצול השואה אלי ויזללרגל אירועי הפתיחה וכך הוא כותב: "לא כל הקורבנות במקום הזה היו יהודים, אבל כל היהודים היו קרבנות".
Image may be NSFW.
Clik here to view.
תצלומי ניצולים עם המשפחות שהקימו לאחר השואה / באדיבות יד ושם
Image may be NSFW.
Clik here to view.
"הגאוגרפיה של הרצח" ומראות ההשמדה / באדיבות יד ושם
↧

ביקורי בן-גוריון ואשכול בארצות הברית - כתבות ביומני חדשות

June 13, 2013, 6:22 am
$
0
0
לרגל הפרסום על התפטרות דוד בן-גוריון מראשות הממשלה ובחירתו של לוי אשכולבמקומו אנו מעלים סרטים המתארים ביקורים של בן-גוריון ואשכול בארצות הברית.
הסרט הראשון סוקר את ביקורו של בן-גוריון במאי 1951. היה זה ביקור פרטי שהתמקד בגיוס כספים מיהודי ארצות הברית באמצעות מכירת אגרות חוב "בונדס", אך כלל גם פגישה עם הנשיא הארי טרומן. הסרט הוא בצרפתית וארבע הדקות הראשונות שלו מוקדשות לביקור. כמו כן מופיעים בסרט זה שגריר ישראל בוושינגטון אבא אבן ונספח צה"ל חיים הרצוג.
הסרט השני סוקר בערבית את ביקורו של לוי אשכול ביוני 1964. זה היה הביקור הממלכתי הראשון של ראש ממשלת ישראל בארצות הברית - כולל טקס בבית הלבן בו נפגש עם הנשיא לינדון ג'ונסון. כמו כן מופיע בסרט סגן שר הביטחון שמעון פרס.
↧

50 שנה לפרישת דוד בן-גוריון ולהקמת ממשלת לוי אשכול

June 15, 2013, 9:44 pm
$
0
0
Image may be NSFW.
Clik here to view.
לוי אשכול נואם בטקס קבלת תפקיד שר הביטחון ודוד בן-גוריון יושב לצדו. הקרייה, תל אביב, 28 ביוני 1963. צילם פריץ כהן, לשכת העיתונות הממשלתית 

היום, 16 ביוני, מלאו 50 שנים להתפטרותו המפתיעה של דוד בן-גוריון מתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון. מאז 1935 עמד בן-גוריון בראש היישוב היהודי בארץ-ישראל בימי המנדט הבריטי. במאי 1948 הטיל בן-גוריון את מלוא כובד השפעתו כדי לשכנע את חברי מנהלת העם להכריז על הקמת מדינת ישראל, והוא נחשב מאז לאב המייסד של המדינה. ב-15 השנים הראשונות לקיומה עמד בן-גוריון בהנהגת המדינה כראש ממשלה (למעט 20 חודשים בהם כיהן משה שרת) וכשר הביטחון (למעט 13 חודשים בהם כיהן פנחס לבון).
ב-16 ביוני 1963 כתב בן-גוריון ביומנו: "החלטתי סופית לפרוש מהממשלה ולהודיע זאת הבוקר לחברי הממשלה". הוא סיפר זאת למנהל לשכתו יצחק נבון ולפי עצתו הסכים להודיע על כך ל"חברינו" (שרי מפא"י) חצי שעה לפני הישיבה. שרי מפא"י התנגדו לכך - אך בן-גוריון נותר בשלו. בסיום ישיבת הממשלה הודיע בן-גוריון לממשלה על כוונתו להתפטר. לאחר ישיבת הממשלה יצאו כל חבריה אל בית הנשיא זלמן שזר. באותו יום הזמין הנשיא שזר שרק לאחרונה נכנס לתפקידו את חברי הממשלה לארוחת צהריים. בתום הארוחה מסר בן-גוריון לשזר מכתב התפטרות קצר: "לכבוד נשיא המדינה. אני מתכבד להגיש לך התפטרותי מהממשלה. בכבוד ובהוקרה, ד. בן-גוריון".
באותה עת היה ברור לכול: לבן-גוריון, לראשי מפא"י ולמנהיגי שאר המפלגות, ששר האוצר לוי אשכול הוא שיקבל עתה את המושכות ויכהן כראש ממשלה. אולם היו רבים שחששו מהתפטרותו של בן-גוריון. המשוררת אנדה עמיר-פינקרפלדששהתה באותו יום בניירובי שבקניה מיהרה לשלוח מכתב מלא חששות לבן-גוריון (ארכיון בן-גוריון) . שלושה שבועות מאוחר יותר, אחרי שלוי אשכול נבחר לראש הממשלה ושר הביטחון, השיב לה בן-גוריוןוהביע ביטחון מלא באשכול.
הפרסום שהעלינובאתר האינטרנט של ארכיון המדינה דן בפרישתו של דוד בן-גוריון ובבחירתו של לוי אשכול לראש הממשלה ושר הביטחון. זהו המשך לפרסום "מעשה מרכבה - 'מועדון הארבע' (הקמת הממשלה 1961)".

↧
Search

50 שנה לאישה הראשונה בחלל

June 17, 2013, 12:12 pm
$
0
0
לפני שנה כתבנו על טייסת החלל הסינית הראשונה ותהינו איך יקראו לה: אסטרונאוטית, קוסמונאוטית או טייקונאוטית (הגירסה הסינית לטייס חלל). אתמול, 16 ביוני, היה יום השנה לאישה הראשונה בחלל - ולנטינה טרשקובה.

הנה מברק הברכהששלחה שרת החוץ גולדה מאיר לטרשקובה לאחר טיסתה. המברק מעניין משום שהוא כתוב ברוסית באותיות לטיניות (הכוונה כנראה הייתה ששגרירות ישראל במוסקבה תסב המברק לאותיות קריליות לקראת המסירה לטרשקובה) וכן משום שהוא משקף את מחויבותה של גולדה מאיר לקידום מעמד האישה בזירה הבינלאומית.

הנה גם מאמר מרתק על טרשקובה מאתר ידען.

Image may be NSFW.
Clik here to view.
RIA Novosti archive, image #612748 / Alexander Mokletsov / CC-BY-SA 3.0

↧
↧

ילדה בצילום מלפני יותר מ 90 שנה

June 18, 2013, 4:23 am
$
0
0
ארכיון צה"ל פרסם באתר שלו סדרה של צילומים הקשורים לפתיחה המחודשת של תחנת הרכבת בירושלים. מתחם הרכבת הפך למתחם של בילויים, תרבות ואוכל - תוספת מבורכת ויפה לירושלים.

באחד הצילומים, מתקופת מלחמת העולם הראשונה, מצולם הגנרל הגרמני אריך פון פלקנהיין (Falkenhayn) בעת שהגיע לביקור בירושליםביוני 1917. הוא נראה מצולם לשמאלו של המפקד הטורקי של סוריה וארץ ישראל - ג'מאל פשה (שהתנגד נחרצות למינויו של פלקנהיין). פלקנהיין התמנה למפקד הצבא הגרמני לאחר כישלון הצבא הגרמני להכריע את המלחמה בתחילה בחודשים אוגוסט-ספטמבר. הוא זכור יותר מכול כמתכנן הקרב על ורדןבצרפת (פברואר - נובמבר 1916), שנועדה להקיז את דמו של הצבא הצרפתי, והפכה לטבח מחריד של שני הצדדים. מאוחר יותר, פיקד פלקנהיין על מבצע משולב גרמני-אוסטרי-בולגרי (בשילוב כמה יחידות טורקיות) להבסתה של רומניה באוגוסט-דצמבר 1916, שנחשב למערכה מבריקה מבחינה צבאית ואח"כ התמנה למפקד הכוחות הטורקים בסוריה ובארץ ישראל. פלקנהיין נכשל בהגנת ארץ ישראל מפני כוחותיו של אדמונד אלנבי והוחלף בפברואר 1918 וסיים את שירותו בצבא הגרמני כמפקד ארמיה באזור הים הבלטי.

בתמונה ניתן לראות ילדה העומדת לימינו של פון פלקנהיין, והיא מעניינת בפני עצמה. בכתבה שפורסמה ב"ידיעות ירושלים"  (14.6.13) כתב אשר קשר "כי הילדה שלידו כנראה קשורה למפקד הגרמני, משום שאינה דומה ולו בשערת שפם אחת לקצינים הטורקים מסביב" (...). בספר "מבט ועוד מבט על ארץ ישראל" (הוצאת משרד הביטחון ויד יצחק בן צבי, 1991) מזהה ההיסטוריון, פרופסור בנימין זאב קדר את הילדה כבתו של פלקנהיין.

לפלקנהיין הייתה בת אחד יחידה, ושמה אריקה. אריקה נישאה להנינג פון טרסקו, אחד מן ראשי הקושרים נגד היטלר במלחמת העולם השנייה. ב 21 ביולי 1944, יום לאחר כישלון ההתנקשות בהיטלר, ביים פון טרסקו התקפת פרטיזנים על מפקדתו ליד ביאליסטוק בפולין ופוצץ עצמו עם רימון יד. הוא נקבר בקבורה צבאית מכובדת, אך חודש לאחר מכן, כאשר הגסטפו גילה את מעורבותו הרבה בקשר נגד היטלר (ארנסט קלטנברונר, מפקד ה SD כינה אותו "הרוח הרעה של מחנה הבוגדים"), הוצאה גופתו מהקבר ונשרפה במשרפה של מחנה הריכוז זכסנהאוזן (מצפון לברלין). אשתו ובנותיו נעצרו, אך שוחררו מאוחר יותר.

הנה כי כן, ילדה קטנה העומדת ליד אביה בתחנת הרכבת נושאת היסטוריה מרתקת על כתפיה....

Image may be NSFW.
Clik here to view.
תמונתם של אריקה פון פלקנהיין ובעלה הנינג פון טרסק (מויקיפדיה)

↧

בן-גוריון נפרד מצה"ל - סרט צבעוני

June 21, 2013, 2:01 am
$
0
0
לפני שבוע פרסמנו קובץ תעודות על התפטרות דוד בן-גוריון ב-16 ביוני 1963ועל הקמת ממשלה החדשה בראשות לוי אשכול. לצד התעודות פרסמנו יומני חדשות הסוקרים את ביקוריהם של בן-גוריון ואשכול בארצות הברית ב-1951 ו-1964.
בינתיים מצאנו בארכיון המדינה סרט נוסף קצר מאוספו של אל"מ ישעיהו  (שייע) גזית המתעד את פרדת בן-גוריון מצה"ל. בסרט מופיעים הרמטכ"ל צבי (צ'רה) צור  ומפקד חיל האוויר עזר ויצמן. 
↧

תוספת לפרסום על בתו של הגנרל פון פלקנהיין

June 27, 2013, 5:14 am
$
0
0
בשבוע שעבר, פרסמנו על הילדה הקטנההמופיעה בתצלוםלימינו של הגנרל הגרמני אריך פון פלקנהיין. התמונה, כזכור, פורסמה ע"י ארכיון צה"ללרגל פתיחת "התחנה הראשונה"בירושלים. אולם מתברר שלפלקנהיין גם היה קשר מעניין לירושלים.
לני בן דויד, שהיה בעבר דיפלומט בשגרירות ישראל בוושינגטון ובעל בלוג משל עצמו בשם  Israel's History - a Picture a Day a Day, מספר כי פון פלקנהיין מנע מג'מאל פשה לגרש את יהודי ירושלים, כפי שעשה קודם ליהודי תל אביב.

Image may be NSFW.
Clik here to view.
פון פלקנהיין

↧

4 ביולי 1956: לא רק ברכות – מכתבה של שרת החוץ גולדה מאירסון אל מזכיר המדינה ג'ון פוסטר דאלס

July 3, 2013, 9:47 pm
$
0
0

Image may be NSFW.
Clik here to view.
שרת החוץ גולדה מאיר, יולי 1956. צילם משה פרידן, לשכת העיתונות הממשלתית

ב-20 ביוני 1956 החליפה גולדה מאירסון את משה שרת בתפקיד שרת החוץ וב-23 ביולי היא עִברתה את שמה לגולדה מאיר. ב-4 ביולי 1956, יום העצמאות ה-180 של ארצות הברית, פנתה גולדה מאירסון במכתב אל מזכיר המדינה האמריקני ג'ון פוסטר דאלס(ארכיון המדינה, חצ-2462/2).
בדרך כלל שלחו מנהיגי ישראל ברכות למנהיגי ארצות הברית לרגל ה-4 ביולי שנשאו אופי של מכתב ברכה ונימוסין. אולם הפעם ניצלה גולדה מאיר את התאריך החגיגי כדי לפנות בבקשה אל האמריקנים בנושא שנראה בעיניה חיוני לביטחון ישראל. נראה שגולדה המתינה במיוחד ליום החגיגי המיוחד הזה כדי לצייד במכתב את שגריר ישראל בוושינגטון אבא אבן, ששהה בישראל להתייעצויות. לצד ברכות ואזכור ילדותה בארצות הברית פנתה גולדה לדאלס כדי שיפעל לשינוי מדיניות מכירות הנשק של ארצות הברית לישראל. מאז קמה ישראל הגביל הממשל האמריקני את הרכש הישראלי בארצות הברית לכלי נשק מיושנים ו\או הגנתיים. אולם גולדה טענה שעסקת הנשק המצרית-צ'כוסלובקיתמספטמבר 1955 ועסקת הנשק הסורית-צ'כוסלובקית מחייבות את הממשל האמריקני לשנות את מדיניותו.
ב-10 ביולי מסר אבן את מכתבה של גולדה לדאלס ודיווח לגולדה על דבריו במעמד זה ועל תשובתו של דאלס (ברוך גלעד [עורך], תעודות למדיניות החוץ של מדינת ישראל, 11, ירושלים: ארכיון המדינה תשס"ח, עמ' 549-546).
פנייתה של גולדה לא הועילה. הממשל האמריקני סירב למכור נשק איכותי לישראל עד לשנות ה-60 ובינתיים הסתמכה ישראל בעיקר על נשק צרפתי.


Image may be NSFW.
Clik here to view.
ביקור דאלס בישראל, 13 במאי 1953. מימין: מזכיר המדינה ג'ון פוסטר דאלס, מנהל הסוכנות לביטחון הדדי הרולד סטאסן ושר החוץ משה שרת. ארכיון המדינה
↧
↧

נין מלכותי במתנה למלכה אליזבת לרגל יובל היהלום (60 שנה) למלכותה

July 24, 2013, 1:52 am
$
0
0

לרגל הולדתו של הנסיך מקיימברידג' – מי שיהיה המלך ה- 43 של בריטניה וראש חבר העמים הבריטי אנחנו מרשים לעצמנו להישאב לשמחת העמים הבריטים ולשכוח לרגע שכבר עברו 65 שנים מאז חדלנו להיות מנדט בריטי. בהזדמנות זאת נזכיר שלפני כחודש מלאו 60 שנה למלכותה של המלכה אליזבת השנייה– הסבתא רבתא של הנסיך החדש. עד היום עברה המלכה אליזבת בתקופת כהונתה את משך כהונתם של ארבעת קודמיה בתפקיד יחד: אדוארד השביעי, ג'ורג' החמישי, אדוארד השמיניוג'ורג' השישי. כיום היא ראש המדינה השני מבחינת ותק הכהונה, לאחר מלך תאילנד. כהונתה היא השנייה באורכה בהיסטוריית המלוכה הבריטית ובמהלכה כיהנו תחתיה שלושה-עשר ראשי ממשלה בריטיים. אליזבת היא שליטת הממלכה המאוחדת המבוגרת ביותר בהיסטוריה. קודמיה לא כיהנו בתפקידם  אחרי גיל 81.  בספטמבר 2015  תעבור תקופת כהונתה את זו של המלכה ויקטוריה, הארוכה ביותר בתולדות המדינה.

Image may be NSFW.
Clik here to view.
המלכה אליזבת השנייה

מצאנו בארכיון המדינה כמה מסמכים מעניינים על המלכה אליזבת מתקופות שונות בחייה ובקריירה המלכותית שלה:

  טכס כלולותיה של הנסיכה אליזבת בנובמבר 1947

התכתבות של ממשלת המנדט עם נציגי הישוב הערבי והישוב היהודי בארץ ישראל לקראת נישואיה של יורשת העצר אליזבת אלכסנדרה לנסיך פיליפב- 20 בנובמבר 1947. המכתבים עוסקים בעיקר בשאלת המתנה שיעניקו תושבי ארץ ישראל לנסיכה לרגל נישואיה. במכתב ששלח שר המושבותהבריטי Arthur Creach-Jonesאל סיר אלן קנינגהם,הנציב העליון של ממשלת ארץ ישראל, ב- 17 בספטמבר 1947, כחודשיים לפני טקס הכלולות, ציין שמושבות בריטיות אחרות בחרו לשלוח כמתנה מוצר מקומי שמאפיין את הקהילה שיצרה אותו או להקדיש לנסיכה פרוייקט מקומי טיפוסי לקהילה שיצרה אותו. שר המושבות הצביע על הקשיים ביישום הדבר בנוגע לפלשתינה כיוון שיש בה שתי קהילות שונות  ועל כן הוא הציע שיוקדשו ליורשת העצר שני פרויקטים – אחד ערבי ואחד יהודי. במזכירות הראשית לממשלת ארץ ישראל ניסחו מכתב שנשלח בעברית אל גולדה מאירסון, אז ממלאת מקום יושב ראש המחלקה המדינית בסוכנות היהודית, ובאנגליתוערבית אל ד"ר חוסיין חאלידי, מזכיר הוועד הערבי העליון, בו הציעו לכונן ועד  שידון בשי לנסיכה: "אין אנו מציעים לערוך שום מגבית בארץ. תפקידו של הוועד יהיה לברר, איזו מתנה עשויה להיות נאותה, ואם יתכן להקדיש להוד גדולתה המלכותית בהזדמנות זו איזה מפעל מקומי לגמולות הציבור (עזרה סוציאלית)". בתשובה שהפנה למזכיר הראשי של ממשלת ארץ ישראלהציע מנהל השירותים הרפואיים במחלקת הבריאות המנדטורית שכמתנה לנישואיה של הנסיכה אליזבת יתקיים טקס הנחת אבן הפינה לבית הספר לאחיות, המתוכנן להיבנות בכפר בית צפפה, ביום נישואיה של הנסיכה.  ב- 30 בספטמבר שלח שר המושבות מכתב נוסף לקנינגהם ובו הערות הדרכה מפורטותלהיערכותן של המושבות לכלולותיה של אליזבת נוכח מדיניות הצנע והקיצובשל בריטניה מאז שנות מלחמת העולם השנייה ובשנים שלאחריה. ב- 11 באוקטובר שלח שר המושבות חוזר שמציין שאת המתנות לנסיכה אליזבת יש לשלוח לכתובת המיועדת במיוחד לכך ולציין על המעטפה באופן ברור שזוהי מתנת כלולות להוד רוממותה הנסיכה אליזבת וזאת כדי להקל על סידורי המשלוח ולחסוך את המסים הכרוכים במשלוח.

  טקס ההכתרה של המלכה אליזבת ב- 2 ביוני 1953

טקס ההכתרה הרשמינערך במנזר וסטמינסטרב-2 ביוני1953. לטקס הוזמנו נציגי מדינות מכל העולם. תיקי משרד החוץ הישראלי משקפים את נקודת המבט הישראלית – מי הוזמן, מי נבחר לייצג את המדינה, מי נאלץ לוותר,  איזו מתנה תינתן למלכה לכבוד הכתרתה, דיון בשאלה האם תשתתף מדינת ישראל  בתצוגת הספינות במסדר של הצי שיתקיים ב- 15 ביוני כחלק ממסיבות ההכתרה ומדוע הוחלט לבסוף שלא להשתתף. ההכנות להכתרתה של אליזבת החלו בסמוך מאוד למותו של אביה, המלך ג'ורג' השישי,  ב- 6 בפברואר 1952.  ב- 31 באוקטובר 1952 פנתה שגרירות ישראל בבריטניהאל ולטר איתן,מנכ"ל משרד החוץ כדי להזכיר לו  שהזמנה רשמית לטקס ההכתרה נשלחה על ידי ממשלת בריטניה כבר חודשיים קודם לכן וממשלת ישראל טרם נתנה תשובה מי ייצג אותה בטקס ההכתרה וכעת התקבלה תזכורת נוספת ממשרד החוץ הבריטי בבקשה להחליט מי יהיו נציגי ישראל בטקס.  מרדכי גזיתששימש אז כמזכיר ראשון בשגרירות ישראל בלונדון הנחה את מחלקת מב"ר (חבר העמים הבריטי) במשרד החוץ במכתב מ- 2 בדצמבר 1952וכתב שריבון המדינה עצמו אינו יכול לבוא לטקס ההכתרה משום ש"על פי מסורת עתיקת יומין בריטית הריבון העומד להיות מוכתר צריך להופיע במלוא זוהרו ולא להיות מוכהה על ידי ריבוני מדינות אחרות". שגרירות בריטניה בישראל העבירה למיכאל סימון, מנהל מחלקת הטקס במשרד החוץ למשרד החוץ הישראלי תזכורת נוספת בנובמבר 1952. התזכורת נוסחה בנימוס בריטי אופייני תוך הבעת הבנה לקושי של מדינת ישראל לבחור את נציגה, במיוחד לאור העובדה שהיא נדרשת לעשות זאת בסמוך למותו של הנשיא וייצמן. עם זאת הם מבקשים להאיץ את הטיפול בנושא זה משום שיקל מאוד על הלורד צ'מברלייןועוזריו אם יקבלו בתוך זמן קצר ככל האפשר לפחות הערכה של מספר האנשים שירכיבו את המשלחת הישראלית. ממשלת ישראל התפנתה לבסוף לטפל בעניין  ומיכאל סימון התבקש להצטרף למשלחת בראשותו של אליהו אילת, השגריר בלונדון. סימון פנה במכתב נרגש לאילת וביקש ממנו פרטים שיסייעו בידו להתכונן לתפקידו זה ומעניינת במיוחד שאלתו ביחס לבגדים שעליו ללבוש במהלך טקס ההכתרה:

 "כדאי לדעת מראש מה יהיה דרוש לי בהזדמנות זו. הצורך ללבוש מדי חצר כפי שמר בן-צבי לבש כבא-כח הישוב בהכתרת המלך ג'ורג' הששי חל, אני מניח, רק על אזרחי האימפריה ולא על זרים, אך יש לברר את הדבר. כמו כן אם יש צורך בחזיה שחורה לפראק. יש לי רק חזיה לבנה ובמדינות אחרות קיים נוהג של חזיה שחורה כשלובשים את הפראק ביום...".

למורת רוחו של סימון נמנע ממנו לבסוף להשתתף בטקס ההכתרה. אילת כתב לו ש"הגורמים המטפלים בהכנות...שואפים לצמצם עד כמה שאפשר את מספר האורחים הרשמיים מחו"ל והסידור הרצוי להם הוא שכל מדינה תשלח נציג אחד בלבד. הסיבה לכך היא שהלחץ מכל חלקי הקומונוולת' בנוגע למקומות ב"ווסטמינסטר אביי" גדל והולך וקשה לממשלה לספק את דרישות כולם".
ב-1 במרס הציג שר החוץ משה שרת בפני הממשלה את שאלת הייצוג של מדינת ישראל בטקס ההכתרה של המלכה "אלישבע"כפי שהיא מכונה בכותרת הדיון. שרת סקר את מעמדם של נציגי הארצות השונות בטקס ההכתרה: המדינות המלוכניות שולחות לרוב נסיך מבית המלוכה, ישנן מדינות ששולחות שליחים מיוחדים ויש המסתפקות בשגריריהן בבריטניה. והשאלה היא איך תנהג מדינת ישראל. שרת הציע לשלוח את שר המשפטים בלווית ראש הטכס במשרד החוץ. אולם בניגוד לדעתו התקבלה בממשלה ההחלטה ששגריר ישראל בלונדון לבדו ייצג את מדינת ישראל בטקס הכתרת המלכה אלישבע השנייה. ב- 6 במרס העביר משרד החוץ  ידיעה על החלטה זו לסיר פרנסיס אוונס, שגריר בריטניה בישראל. ב- 9 בחודש, לאחר שקיבל הודעה רשמית משרת על מינויו כנציג המדינה בטקס, קיבל השגריר אילת  הודעה ממב"ר שמשרד החוץ מכין עבורו את כתב המינוי הפורמלי שישלח לו בהקדם לשם מסירתו למשרד החוץ הבריטי. ב- 15 באפריל נשלח מסמך מפורט מטעם ארמון בקינגהאם על סדרי הטקס, האירועים השונים המרכיבים אותו, מי מחברי המשלחת ישתתף ובאילו מן האירועים, מתי צריך להגיע לכל אירוע, היכן ישבו נשות הנציגים ועוד פרטים כהנה וכהנה. מן המסמכים ניכר שהבריטים כמו הבריטים טיפלו בטקס ההכתרה ביסודיות ולא השאירו אף פרט ליד המקרה. הכל תוכנן מראש. ואם חלה טעות הם לא חשו נבוכים לתקן אותה גם אם הדבר כרוך בביטול הזמנתו של השגרירלאחד מטקסי קבלת הפנים. השגריר מצידו ענה על מכתב הביטול שהוא מקבל את נסיבות הביטול בהבנהועל כן השמיד כפי שהתבקש את כרטיס ההזמנה שהגיע אליו בטעות.
עם תום הטקסים, ב- 9 ביולי דיווח השגריר אילת לשר החוץ, משה שרתעל אירועי טקס ההכתרה. מן הדוח ניכרת  ההתרגשות הרבה וההתרשמות העצומה שלו מן הטקסים. אילת כתב על שיחה שקיים עם הבישוף מקנטרברי בקבלת הפנים שבארמון לאחר סיום הטקס בכנסיה, על החלטת הממשלה הבריטית לחרוג לרגע ממדיניות הצנע שנכפתה על העם הבריטי לאחר מלחמת העולם השנייה ועל גילויי הפטריוטיות, האחדות הלאומית והאהדה למשפחת המלוכה שהפגין העם הבריטי בימים אלו. האירועים לימדו את אילת גם שהקומונוולת' הבריטי חי וקיים. (תעודה 12). שרת הגיב על הדוח של אילת במכתב מ- 24 באוגוסט ואמר שקרא אותו כסיפור מרתקשבכתיבתו הושקע כושר הסתכלות רב, כושר ביטוי ותחושה היסטורית נוכח המעמד. עם זאת התייחס שרת לנימת התרעומת שנשמעה בדבריו של אילת על כך שמדינת ישראל בחרה שלא להשתתף במפגן הימי של ה-15 ביוני: " לא שלחנו אנייה יען לא יכולנו ...להרשות לעצמנו הוצאת שתים-שלוש עשרות אלפים דולרים שהייתה כרוכה במבצע זה. .. לא כל כך פשוט היה דווקא בשביל מדינה כשלנו להימצא מבחינת הצנע בחברת ארצות הגוש המזרחי וכמה מדינות נמושות של אמריקה הלטינית...בציבור הקשו רבים אם נכון עשינו באי שליחת אחד השרים...להכתרה זו אשר ריכזה את תשומת ליבו...של העולם כולו ואשר אופי ההופעה של כל מדינה ומדינה בה כאילו הפגין את מתח הרצון הפועם בה לשמור על ידידותה של ארץ האי יחידת הסגולה הזאת, המופלאה גם בתקופת ירידתה. ואם השיקול שהכריע אצל רוב השרים לגבי הנציגות היה הקימוץ – על אחת כמה וכמה שהכריע אותו שיקול נגד משלוח אניית מלחמה...".   בעת תחילת שלטונה, בשנת 1952, היו נתונות למלכותה של המלכה אליזבת שבע מדינות, ולאורך כהונתה היא מלכה ב-32 מדינות שונות. כיום 15 מדינות מלבד בריטניה מוסיפות לראות באליזבת את מלכתן ויש בהן 130 מליון תושבים.

Image may be NSFW.
Clik here to view.
אליזבת השנייה ובעלה פיליפ דוכס אדינבורו ביום ההכתרה

לסיום שתי איגרות מאת המלכה אליזבת אל נשיאי ישראל בחתימתה המקורית:

האיגרת הראשונה היא איגרת אל הנשיא יצחק בן-צבימאפריל 1960 לכבוד האמנתו של השגריר החדש – ארתור לוריאוסיום תפקידו כשגריר של אליהו אילת. השנייה היא איגרת לנשיא זלמן שז"ר מדצמבר 1970לכבוד האמנתו של השגריר הישראלי בלונדון – מיכאל קומייובה דברי הערכה לשגריר הקודם, אהרן רמז .בשתי האיגרות מתארת המלכה אליזבת את כישוריהם של השגרירים הישראליים היוצאים ואת תרומתם לחיזוק הקשר בין העמים ומבקשת מן הנשיא לשמור עליהם.  
Image may be NSFW.
Clik here to view.



Image may be NSFW.
Clik here to view.
איגרת המלכה אליזבת לנשיא שזר, דצמבר 1970






↧

כמה רחוק אתם מוכנים ללכת עם הרצון שלכם לדעת?

July 29, 2013, 1:49 am
$
0
0
כשהטכנולוגיה פוגשת את האתיקה – עידן המידע בפרספקטיבה נוספת

בימים האחרונים פרסם עיתון 'ידיעות אחרונות', את דבר הגעתה לישראל של פריצת דרך מדעית טכנולוגית בתחום הגנטיקה. מדובר בבדיקת דם פשוטה המבצעת סריקה של מתאר הגנים של הנבדק, ומאפיינת את הבעיות עמן הוא עלול להתמודד במהלך חייו. מעין תעודת זהות גנטית שתלווה אותו לטוב ולרע.

אחד הרופאים שהתראיין לכתבה, פרופסור מבית החולים שיבא, הדגיש כי אנשים בעלי רמת חרדה גבוהה מוטב שיוותרו על הבדיקה והשלכותיה הצפויות. מגזין כלכליסט אף הלך עם הרעיון החדשני צעד אחד קדימה ושלח את אחד מכתביו למסע בעקבות הגנוםשלו בבדיקה דומה.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
כבר לפני למעלה מעשור הצביע אפרים קציר, מי שכיהן כנשיאה הרביעי של ישראל, על השאלות האתיות שמלוות את ההתקדמות במחקר הגנטי: "כשאנחנו מנסים להבין את עצמנו מבחינה גנטית, להכיר את הגורמים הקובעים את המחלות שלנו ואת התכונות שלנו.. עלינו להוסיף כמה סימני שאלה, ולשאול לא רק את השאלות המדעיות המתבקשות, אלא גם מה נכון ומה לא נכון לעשות, מה טוב ומה לא טוב", קבע בהרצאה שנשא לזכרו של אהרון אחיו. 

קציר התלבט רבות בקשר העדין שבין המחקר הביולוגי וחידושיו וההיבטים האתיים הגלומים בו. עדות לכך ניתן למצוא בנאומו לאומה בשנת 1976, לקראת יום העצמאות ה-29, בו ציין כי "המדע והטכנולוגיה שתרמו רבות לשיפור איכות החיים בדורנו מחד, מאיימים מאידך על הרס היקום ואובדן המין האנושי. סכנה זו ניתן למנוע אך ורק תוך דבקות בערכי מוסר נעלים, החייבים להדריך ולכוון את המדען, הטכנולוג והמדינאי. מאמין אני שערכי המוסר היהודי בכוחם לשמש קרן אור ומורה דרך בכיוון זה. לנו בישראל, אולי יותר מאשר בכל מקום אחר, הסיכוי ליצירת תשתית המשלבת ערכי מוסר ורוח בהישגי המדע, לרווחתו של האדם ולטובתו". בשנת 1979 אף הביע בקול את תהיותיו באמצעות פרק מיוחד שרשם לספר היובל של ראובן הכט.

במכתב לעמיתו פרופסור הלברכט, במחצית שנות השמונים כתב: "דווקא בעידן החדש כשהאמצעים הטכניים העומדים לרשותו של האדם הם רבי עוצמה ועשויים להועיל או להזיק, יש לדבוק בערכי מוסר נעלים, כגון אלה המצויים במורשתנו".
↧
Search

מלון המלך דויד – 67 שנים מאוחר יותר, עדיין אקטואלי ומעורר מחלוקת

July 29, 2013, 4:19 am
$
0
0
לפני 67 שנים, ב 22 ביולי 1946, פוצץ האצ"ל את בית המלון המפואר "מלון המלך דוד" בירושלים. במלון שכנה המזכירות הראשית של ממשלת המנדט (המזכיר הראשי של ממשלת המנדט היה למעשה ראש הממשלה שלה).
הפעולה הייתה חלק מפעולות "תנועת המרי העברית" -  כינויה של חזית הפעולה המשותפת לשלושת המחתרות היהודיות בארץ ישראל - הגנה, אצ"ל ולח"י. בפעולה נהרגו 91 אנשים, מאחר והבניין לא פונה מיושביו, למרות אזהרה מוקדמת שקיבלו הבריטים מהאצ"ל.  בעקבות האבדות הקשות בפיצוץ  והגינויים הרבים לפעולה, פורקה "תנועת המרי העברית".
הבריטים הכחישו תמיד (במיוחד המזכיר הראשי לשעבר סר ג'ון שאו) , כי קיבלו התרעה, בעוד שעדינה חי-ניסן, חברת האצ"ל, התעקשה כי היא טלפנה למלון המלך דוד ומסרה את הודעת האצ"ל חצי שעה לפני פיצוץ המטענים. את שתי הטענות, ניתן לראות בפרק 16 של הסדרה "עמוד האש"שהפיקה הטלוויזיה הישראלית בשנות ה 80' (דקות 12:30 ועד 17:30) ובכן בסרטון הזהבו מדבר מנחם בגין על הפיצוץ ועדינה ניסן חוזרת על גרסתה.

הנה עוד כמה עובדות לא ממש ידועות על פיצוץ מלון המלך דוד:
1)      בשנת 2011, יצא לאור ספרו של ד"ר אלדד חרובי הבולשת חוקרת: ה CID בארץ ישראל, 1920 – 1948 (הוצאת פורת). חרובי, מנהל ארכיון בית הפלמ"ח, חקר את ארכיון ה CID שנמצא בארכיון "ההגנה" בתל אביב במסגרת עבודת הדוקטורט שלו. זהו למעשה העתק של הארכיון המקורי, שהועתק ע"י שירות הידיעות של ההגנה (הש"י) כמה ימים לפני שהועבר למצרים  ונשמר ע"י שירות הביטחון הכללי עד 1991, עת הועבר לידי ארכיון ההגנה.
Image may be NSFW.
Clik here to view.

בספר מגלה חרובי כמה עובדות מעניינות: ראשית, ל CID  היה מידע מודיעיני שהצביע על מלון המלך דוד כמטרה למתקפה אפשרית של האצ"ל כבר בדצמבר 1945 – יותר מחצי שנה קודם. ה CID  הציע אמצעי ביטחון שונים ובכללם סגירת המסעדה מתחת המלון, שזוהתה כיעד להתקפה. המזכיר הראשי סירב להצעות אלו. הסירוב המשיך גם כאשר ה CIDקיבל מידע מדויק על תוכנית הפעולה (אך לא על עיתויה המדויק). עובדה נוספת, שלא ידועה ברבים, היא שהאצ"ל ביצע פעולת הסחה מיד לאחר הטמנת הפצצות ובה פוצצה עגלה עם חומר נפץ ליד חנויות מתחת המלון. הערכת ה CIDהייתה שהאצ"ל ביצע את פעולת ההסחה לדרבן את פינוי המלון ע"י יצירת בהלה ראשונית לפני הפיצוץ הגדול. אחד מקציני ה CIDשחרובי ראיין לספרו מאשים את שאו באחריות למוות של רבים כל כך, וכי יכול היה לפנות הבניין בזמן. (עמודים 293 – 297).

2)      אחד ההרוגים בפיצוץ היה היועץ הכלכלי של ממשלת פלשתינה-א"י (כינויה בעברית של ממשלת המנדט הבריטי), ג'פרי וולש (Jeffery Walsh). וולש, אולי בכיר ההרוגים בפיצוץ, הותיר מספר רב של תיקים ומסמכים שחלקם (תיקי משרדו – מחלקת היועץ הכלכלי של ממשלת המנדט או חטיבה 5 בסידור של ארכיון המדינה) נסרקו והועלו לאתר ארכיון המדינה. ניתן לצפות ולקרוא על אספקטים שונים של הכלכלה בארץ ישראל במהלך מלחמת העולם השנייה. וולש שימש גם הממונה על המזון – תפקיד שקיבל במהלך מלחמת העולם השנייה. בממשלת המנדט התקיימה מאז 1940, המועצה לאספקה מלחמתית (War Supply Board)– גוף שהוקם לצורך הכנת ארץ ישראל לקראת המלחמה. הבריטים העריכו כי יתקשו להעביר אספקה למזרח התיכון ולאזורים תחת שליטתם ולכן הקימו גופי שליטה שונים לסייע לאספקה שוטפת (לא צבאית). המועצה לאספקה מלחמתית בארץ ישראל הייתה גוף כזה וכן היה גוף דומה במזרח אפריקה (למושבות הבריטיות בקניה, אוגנדה ולמנדט שלהם על טנגנייקה – טנזניה של היום) וגוף אחר בתת היבשת ההודית. במועצה לאספקה מלחמתית היו ממונים על נושאים שונים (Controller) – על המזון, האספקה הרפואית, התעשייה הקלה, התעשייה הכבדה, על הניצולת (מחזור וניצול של ציוד וכיו"ב) ועוד. וולש נקבר בבית הקברות בהר ציון, יחד עם הרוגים בריטים אחרים ממלון המלך דויד.

Image may be NSFW.
Clik here to view.
ג'פרי וולש, היועץ הכלכלי והממונה על המזון בממשלת המנדט (צילום זולטן קלוגר, ארכיון המדינה טס 10904/78)

באחד מן התיקים של יחידת הממונה על המזון, ישנו מחקר מודפס במכונת כתיבה על בעיות המזון של פלשתינה-א"י שכונה Tantalus  - אולי ע"ש הדמות המיתולוגית שהמזון הוגש לפניה, אך לא יכלה לאכול ממנו בגלל קללת האלים. בתוך המסמך הבירוקרטי מלא הגרפים החליט מישהו להכניס סידרה של ציורים/קריקטורות המכניסות צבע ושעשוע למסמך היבש. אחת מהן, המציגה אריה ולוחם אפריקני,היא לדעתי בדיחה על חשבונו של וולש, ששימש פקיד בכיר בממשלת המושבה טנגנייקה. והנה עוד כמה משעשעות – קשורה למלחמה, ולמערב הפרוע.

3)      הרוג נוסף היה הבריגדיר (מקביל לתת אלוף בישראל) פיטר לוקווד סמית'-דוריאן (Smith-Dorrien) , מנהל המחלקה למסחר ותעשייה (בממשלת פלשתינה-א"י לא היו משרדים אלא מחלקות – Departments). השם כמעט לא מוכר כיום, אבל לבריטים מאותה התקופה שם המשפחה היה מוכר מאוד: בנו של הגנרל הוראס סמית'-דוריאן, אחד המפקדים השנויים יותר במחלוקת במלחמת העולם הראשונה בצבא הבריטי. הגנרל סמית'-דוריאן  התפרסם בתחילת מלחמת העולם הראשונה, כאשר בלם את הצבא הגרמני הפולש לצרפת ליד Le Cateauליד הגבול עם בלגיה וכל זאת בניגוד להוראות מפקד חיל המשלוח הבריטי לצרפת, הגנרל ג'ון פרנץ'. פרנץ', שהיה יריבו של סמית'-דוריאן עוד מלפני המלחמה, הדיח אותו לבסוף לאחר שנה וניהל נגדו מסע הכפשות בספר שהוציא על המלחמה. סמית' דוריאן הבן פיקד על רג'ימנט בריטי בקרבות ביוון (ונמלט לכרתים עם חיילים בריטים וניו זילנדים, כפי שמתואר כאן). אחיו הגדול נהרג באיטליה ב 1944. מעניין לציין שגם האב וגם הבנים שירתו ביחידה בשם "יערני שרווד" (Sherwood Foresters) - יחידה שנראה ע"ש כנופיית השודדים של רובין הוד (ואחד הגדודים של היחידה נקרא על שם רובין הוד)...

4)      הפיצוץ גרם נזק רב לארכיב של ממשלת המנדט ובמיוחד לזה של המזכירות הראשית. הנה כריכתו של תיק מנדטורי ועליו רישום "Original lost on 22.7.46" – התיק המקורי אבד ב 22.7.46 (יום הפיצוץ). הבריטים ניסו לשחזר את התיקים שאבדו – הוציאו מההריסות, פתחו תיקים חדשים עם שמות הישנים. בחלק מן המסמכים החסרים בארכיון המדינה מתקופת המנדט (חלק ניכר מתיקי ממשלת המנדט הבריטי לא נשמרו: חלקם הועבר לבריטניה, חלק הושמד במכוון ע"י הבריטים לקראת עזיבת ארץ ישראל, חלק נפגע בפעולות המחתרת וחלקו נהרס במלחמת העצמאות ולאחריה בהזנחה ואבדן) הם תוצאה של הפגיעה הקשה בארכיון המזכירות הראשית. בתיק שכן שרד, שדן בענייני משפט, יש סיכום של הצהרת חוקר מקרי המוות של מחוז ירושליםעל סיבת מותם של הרוגי פיצוץ מלון המלך דוד. 
↧

131 שנים לייסוד ראשון לציון - התחלות

July 31, 2013, 3:09 am
$
0
0
ב-31 ביולי 1882 (ט"ו באב תרמ"ב) נוסדה המושבה ראשון לציון. לרגל יום השנה אנו מפרסמים מספר תעודות וצילומים מתולדות היישוב.
בי"ג בניסן תרמ"ב (2 באפריל 1882), תחת השלטון העות'מאני בארץ ישראל, נתאספו ביפו חברי ועד אגודת "יסוד המעלה" - קבוצת עולים חדשים ממזרח אירופה - והחליטו "לכונן בארץ הקודש מושב עבור אחינו בני ישראל לעבודת האדמה בשם ראשון לציון" (תיק פ-4079/20). היישוב נועד לאנשים אמידים שיוכלו לרכוש את הקרקע ואת כלי העבודה, באמצעות הקמת אגודה שתתקן תקנות להסדרת חיי התושבים. בראש הוועד עמדו: זלמן דוד לעוונטין (לבונטין), יוסף הר תפארת, נפתלי אברהם, מרדכי לאנדע ויוסף יאראווסקי.
ביולי 1911 הגיע זלמן שזר (רובשוב) לראשון לציון בעת ביקורו הראשון בארץ-ישראל. ערב ראש השנה תשל"ג, ב-5 בספטמבר 1972, שב הנשיא שזר לבקר בראשון לציון וסיפר את זיכרונותיו מביקורו הראשון במושבה (תיק ג-15089/6).
המושבה התפתחה וגדלה אולם, ככל היישוב היהודי, נפגעה קשות במלחמת העולם הראשונה. בתום המלחמה, לאחר כינון השלטון הצבאי הבריטי ולקראת הקמת המנדט הבריטי שהיה מחויב אז להצהרת בלפור, הגיעו לארץ חברי "ועד הצירים" מטעם ההסתדרות הציונית. באותה תקופה התקיימה בראשון לציון קבוצה של פועלים ממוצא תימני. אלה סבלו אף יותר משאר האוכלוסייה בשל המצב הכלכלי. הם הקימו לעצמם ועד שפנה בשמם, בשורה של מכתבים אל "ועד הצירים" בבקשות לסיוע חומרי. באחת הפניות מט' באדר א' תרע"ט (9 בפברואר 1919, תיק פ-2181/7) ביקשו התימנים סיוע בלבוש. שלושה ימים לאחר מכן השיב אחד מחברי ועד הצירים שיש ביכולתם לספק לתימנים אך ורק שמיכות ונעליים.
ב-1920 כוננו הבריטים בארץ-ישראל ממשל אזרחי בראשות הנציב העליון הרברט סמואל וזמן מה לאחר מכן ביקר סמואל בראשון לציון.

Image may be NSFW.
Clik here to view.
ביקור הנציב העליון סמואל בראשון לציון, 1920, ארכיון המדינה (טס-3032/6)

Image may be NSFW.
Clik here to view.
תושבי ראשון לציון מקבלים את פני הנציב העליון סמואל בדגל הציוני עליו כתוב "מכבי" ובאשכול ענבים נישא על מוט. ארכיון המדינה (טס-3032/6)


ב-1922 העניק השלטון המנדטורי לראשון לציון מעמד של מועצה מקומית הרשאית לחוקק חוקי עזר (by-laws) מקומיים באישור השלטונות הבריטיים. בינואר 1946 הודיע ממלא מקום נציב מחוז לוד רוברט גרייג למזכיר הראשי ג'ון שאו על חוק עזר חדש של ראשון לציון לגביית מס עסקים מהתושבים (תיק מ-194/11). הוא הסביר ששיעור המס הועלה לעומת השנה הקודמת אך הוא עדיין בטווח שהותר על ידי השלטונות. למכתב זה צירףמכתב נוסף מ-10 בינואר 1946, עליו חתמו גרייג וזרובבל חביבראש המועצה המקומית ראשון לציון. במכתב המשותף פורטו שיעורי המס שהיה פרוגרסיבי ומחולק ל-12 דרגות. על רוכלים, סנדלרים ונגרים חסרי נגריות הוטל לשלם לירה ארץ-ישראלית אחת ואילו על יצרני משקאות אלכוהוליים, רהיטים, זכוכית, סכיני גילוח ולבני בניין הוטל לשלם 60 לא"י.
ראשון לציון הוקמה כמושבה חקלאית. אף שהפכה ליישוב עירוני וקיבלה מעמד של עיר ב-1950 ממשיכים להתקיים בה עד היום פרדסים.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
קטיף תפוזים בראשון לציון בראשית ימי המדינה. ארכיון המדינה (טס-3007/39)


↧
↧

"השותפות בין הליברלים ל'חרות' קמה רק ב-1965 ואני טוען שהשדכנית היתה גולדה מאיר. היא בעצם שהקימה, לדעתי, את 'הליכוד' שלא במתכוון" - קטעים מראיון עם יצחק ברמן, יו"ר הכנסת לשעבר, במלאת שבעה למותו

August 11, 2013, 6:17 am
$
0
0
Image may be NSFW.
Clik here to view.
יציק ברמן, מתוך אתר הכנסת


לפני שבוע נפטריצחק ברמןשכיהן בעבר כיו"ר הכנסת (1980 - 1981) וכשר האנרגיה והתשתית (1981 – 1982). במלאת שבעה למותו אנו מפרסמים קטעים מראיון שנערך עימו על-ידי איריס ברלצקי במרכז מורשת בגין ב-4.12.2000 (מתוך תמליל של הראיון המופקד בארכיון המדינה בתיק גל-4733/1) העוסק בתולדות חייו בהקשר של פעילותו הציבורית והפוליטית.

ברמן שנולד לפני מאה שנה בדיוק (1913) היה אחד השרידים האחרונים מדור של אנשי ציבור שהתחילו את חייהם הציבוריים עוד בתקופת המנדט הבריטי. במקרה שלו כללה הפעילות הציבורית והפוליטית שלו כמה תפניות לא שגרתיות, הן בתקופת המנדט והן אחרי קום המדינה. להלן מובאת סקירה קצרה של תולדות חייו הציבוריים של ברמן ושל השינויים במסגרות הפוליטיות אליהן השתייך בשילוב עם ציטוטים מהראיון שיכולים לתרום הן להבנת הביוגרפיה הפוליטית הייחודית של ברמן והן לתובנות מעניינות על התפתחות המערכת המפלגתית הישראלית.

ברמן התחיל את חייו הציבוריים בסוף שנות ה-30 במחתרת האצ"לשבה היה פעיל בשנים 1937 – 1941 בתפקידי מודיעין. במסגרת שיתוף הפעולה שנוצר בין האצ"ל לשלטון הבריטי בתחילת מלחמת העולם השניה הצטרף ברמן למודיעין של הצבא הבריטי ושרת בו במהלך השנים 1941 – 1945, שבהן הקים והפעיל עבורו רשת ריגול בארצות הבלקן. אחרי הקמת המדינה לא הצטרף למפלגת "חרות"שהייתה ארגון ההמשך של האצ"ל במישור הפוליטי הלגלי, בשונה מרוב יוצאי האצ"ל שראו בה את ביתם הפוליטי.  ב-1951 הצטרף ברמן דווקא למפלגת "הציונים הכלליים", שהייתה מפלגת ימין-מרכז בורגנית השונה בתפיסותיה וסגנונה ממפלגת "חרות" בעלת האופי הלאומי "הלוחם".

בחירתו הפוליטית החריגה של ברמן להצטרף ל"ציונים הכלליים" ולא ל"חירות" מקבלת הסבר בדברים שאמר במסגרת הראיון כבר בתחילתו:

"(אני) איש אצ"ל לשעבר... הייתי בליברלים אחר כך והסיבה היא: כשהופיעו תכניות החלוקה תמכתי בתכנית החלוקה וחשבתי שראוי לתמוך, בעוד שהאצ"ל התנגד בשנת 47, ולכן גם לא הצטרפתי ל"חרות" שהוקמה על-ידי האצ"ל, אלא ל"ציונים הכלליים, בגלל תכנית החלוקה...".

בדברים אלו מצביע ברמן על פער אידיאולוגי ברור שנוצר בינו לבין אנשי האצ"ל שהתנגדו לתכנית החלוקה של האו"ם מתוך אמונה אידיאולוגית בשלמות הארץ. ברמן לעומתם תמך בתכנית החלוקה מתוך גישה פרגמטית ולכן הצטרף ל"ציונים הכלליים" שהייתה מפלגה פרגמטית מבחינה מדינית. מעבר לסיפורו האישי של ברמן יכול המקרה שלו ללמד על כך שהאצ"ל לא היה ארגון מונוליטי מבחינה אידיאולוגית כפי שמקובל לחשוב, לאור העובדה שהשתלב בו  אדם פרגמטי כמו ברמן שלא היה מחוייב לאידיאולוגיה של "שתי גדות לירדן".

בהמשך הראיון הוסיף ברמן דברים שמהם ניתן ללמוד שהכרעה פוליטית זו הייתה קשורה גם לכך שתקופת שירותו במודיעין הבריטי בחו"ל הרחיקה אותו מאנשי האצ"ל בארץ. הוא מספר שכאשר ביקר בארץ בתחילת 1944 לחופשה במהלך שירותו במודיעין הבריטי הוא נפגש עם כמה אנשי אצ"ל אך מוסיף שבשלב מאוחר יותר הסתייג מפקד האצל מנחם בגיןמעבודתו עבור הבריטים. למעשה, ניתן לדבר על מתח מובנה שנוצר בתקופה שאחרי הכרזת "המרד" של האצ"ל  נגד המנדט הבריטי ב-1.2.1944 בין שירותו ברמן במודיעין הבריטי לבין פעילות של אנשי האצ"ל בארץ כנגד הבריטים. מתח זה הוביל כנראה לנתק שנוצר בין ברמן לבין אנשי האצ"ל אחרי חזרתו לארץ ב-1945 כפי שסיפר בהמשך הראיון:

"אני אני חוזר (ארצה) ב-45 בעצם. הקשר שלי אז עם אצ"ל לא היה הדוק כבר, כיוון שהם כבר היו מאורגנים, היה כבר ארגון, ההרכב האישי כבר שונה בפיקוד. ב-47, כשהתחילו הפעילויות השונות וההכרזות השונות על תכניות של חלוקה, אני הייתי סבור שעלינו לתמוך בתכניות הללו. מכיוון שהאצ"ל התנגד לתכניות החלוקה נוצר נתק ביני לבין האצ"ל...".

למרות הנתק המתואר לעיל הצטלבה דרכו הפוליטית של ברמן עם מפלגת "חרות" בשלב מאוחר יותר. ב-1960 התאחדו "הציונים הכלליים" עם המפלגה הפרוגרסיביתבמסגרת המפלגה הליברליתוברמן התמנה ב-1964 ליו"ר מזכירות סניף המפלגה בתל-אביב. ב-1965 הוקם גח"ל (גוש חירות ליברלים)כגוש פוליטי משותף בין "חרות" למפלגה הליברלית (או ליתר דיוק הפלג של יוצאי "הציונים הכלליים" בתוך המפלגה הליברלית אחרי שיוצאי המפלגה הפרוגרסיבית התפלגו ממנה) וברמן שהמשיך להיות פעיל במפלגה הליברלית במתכונתה החדשה במסגרת גח"ל וח"כ במסגרת "הליכוד"התמנה ב-1974 ליו"ר המזכירות הארצית שלה. במסגרת הראיון הציג ברמן את פרשנותו האישית לתהליכים שהובילו לפילוג המפלגה הליברלית ולהקמת גח"ל:

 "... השותפות בין הליברלים ל"חרות" קמה רק ב-1965 ואני טוען שהשדכנית היתה גולדה מאיר. היא בעצם שהקימה, לדעתי, את "הליכוד" שלא במתכוון, מפני שכאשר הפרוגרסיבים ו"הציונים הכלליים" התאחדו והקימו את המפלגה הליברלית ב-1960 בערך ונערכו אז בחירות לכנסת והליברלים קיבלו 17 מנדטים ומפלגות השמאל יחד עם הליברלים היוו רוב של 70 – 77 חברי כנסת, הליברלים הניחו שתקום קואליציה של "המערך"... של השמאל והליברלים, ואז אמרה גולדה מאיר למשה קול, שהיה נציג החלק הפרוגרסיבי במפלגה המאוחדת, שהיא לא תסכים שאנשים שהיו קודם מנהיגי "הציונים הכלליים" יצורפו לממשלה. היא לא רצתה שיתוף פעולה עם "הבורגנים הללו", כך היא אמרה. ואז התחילה אי שביעות רצון של "הציונים הכלליים" לשעבר בתוך הליברלים מעצם האיחוד הזה  וגם הפרוגרסיבים לא נכנסו לממשלה והתחילו המגעים בין "חירות" לבין "הציונים הכלליים" לשעבר במפלגה הליברלית, שהוביל להקמת גח"ל ב-1965. לכן אני אומר שבעצם גולדה מאיר אחראית למהפך של 1977".

ברמן טוען כאן למעשה שגולדה מאיר, שהייתה אחת ממנהיגי מפא"י (ברמן טועה בהתייחסותו ל"מערך" בהקשר של בחירות 1961 מכיוון שהוא הוקם רק לקראת בחירות 1965) דחפה את יוצאי "הציונים הכלליים" במפלגה הליברלית  לזרועותיה של "חרות" בכך שמנעה את כניסתם לממשלה ב-1961 וסכסכה בין יוצאי הפרוגרסיבים במפלגה החדשה לבינם. מדובר בפרשנות של "הפוך על הפוך" שבה העוינות מצד שמאל ליוצאי "הציונים הכלליים" גרמה להם לפנות ימינה ולחבור ל"חרות" וליצור גוש פוליטי רחב שהיווה את הבסיס האלקטורלי הראשוני לניצחון "הליכוד" בבחירות 1977. ניתן לערער על חלק מפרשנות זו ולטעון שהליברלים לא היו נכנסים לממשלה מסיבות שונות, גם ללא הסתייגותה של גולדה מאיר מיוצאי "הציונים הכלליים" בתוך המפלגה (למעשה ב-1960 היא לא הייתה במעמד לטרפד מבנה של קואליציות, אם כי בוודאי שהייתה לה השפעה. האיש החזק בעניינים האלו היה אשכול שהרכיב בפועל את הממשלה באותה עת ואי כניסתם של הליברלים לממשלה נבעה כנראה בעיקר מההסתייגות שלו מהם. על כך ראה: "קואליציות", דני קורן ובועז שפירא, זמורה-ביתן, ירושלים, ע' 262), אך קשה לערער על ההערכה של ברמן שעצם הישארותם של המפלגה הליברלית באופוזיציה תרמה לפילוג בתוך המפלגה ולהקמת הגוש המאוחד בין הפלג של יוצאי "הציונים הכלליים"  לבין "חרות". מעבר לכך ההסבר של ברמן יכול אולי לרמוז לכך שהוא עצמו לא היה נלהב מהקמת גח"ל והיה שמח אם המפלגה הליברלית הייתה משתלבת בממשלה בראשות מפא"י כמפלגה עצמאית ולא מתחברת ל"חרות". דיון מורחב בנושא תהליך המו"מ הקואליציוני לקראת הקמת הממשלה אחרי בחירות 1961, מופיע בפרסום שהופיע באתר של ארכיון המדינה בנושא "מועדון הארבע".

 
ב-1977 נבחר ברמן לכנסת במסגרת רשימת "הליכוד" (שהיווה המשך לגח"ל) ובשנים 1980 – 1981 כיהן מטעמה כיו"ר הכנסת. ב-1981 התמנה ברמן לשר האנרגיה והתשתית בממשלתו של מנחם בגין, אך בספטמבר 1982 התפטר ממנה בשל הסתייגותו ממדיניותה בעניין הקמת ועדת החקירה לאירועי סברה ושתילה. הסתייגות זו נתנה ביטוי לעמדות היוניות יחסית שבהן החזיק ברמן לאורך השנים למרות השתייכותו ל"ליכוד". בשל עמדות אלו השתתף ברמן  ב-1986 בייסוד מפלגת "המרכז הליברלי"ששאפה להמשיך את המורשת הפוליטית המרכזית של המפלגה הליברלית, שנבלעה בתקופה זו לחלוטין בתוך "חרות" במסגרת הפיכת "הליכוד" מגוש מפלגות למפלגה מאוחדת. "המרכז הליברלי" זו לא הצליחה להיכנס לכנסת ונעלמה ובכך הסתיימה דרכו הפוליטית של ברמן .
.
↧

100 שנה להולדת מנחם בגין

August 14, 2013, 10:03 pm
$
0
0
Image may be NSFW.
Clik here to view.
ראש הממשלה מנחם בגין מבקש את אישור הכנסת לחוזה השלום עם מצרים. מימין יושב ראש הכנסת יצחק שמיר. 20 במרס 1979. צילם יעקב סער, לשכת העיתונות הממשלתית


בי"ג באב תרע"ג, 16 באוגוסט 1913, נולד בבריסק דליטא מנחם בגין, לימים מפקד האצ"ל (1948-1943) וראש הממשלה השישי (1983-1977).
בשנים האחרונות פרסם ארכיון המדינה באינטרנט פרסומים רבים הנוגעים לפועלו של בגין. חלק מהם באו לעולם הודות להכנת כרך ההנצחה לבגין שיצא לאור בתחילת 2014. לרגל יום הולדתו המאה אנו מציינים שוב את אותם פרסומים:

תוכנית השלום של ממשלת ישראל - קביעת מדיניות ישראל בשאלת עתיד השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים,18 - 19ביוני 1967 - הדיון שלא נגמר

'לא עוד מלחמה': מדיניות השלום של ממשלת ישראל ומסע הנשיא סאדאת לירושלים, נובמבר 1977מבחר תעודות על הרקע לביקור סאדאת ותגובת ממשלת ישראל ליוזמתו

הפגישה השנייה בין משה דיין וסגן ראש ממשלת מצרים במרוקו, דצמבר 1977

עכשיו או לעולם לא: ביקורו הגורלי של נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר בישראל, מארס 1979 – בדרך להסכם שלום בין ישראל למצרים

33 שנים לחתימת הסכם השלום עם מצרים: מכתבים של ראש הממשלה מנחם בגין וסגן ראש הממשלה יגאל ידין

בג"ץ אֵלון מורה: התגובות בממשלת ישראל לפסק הדין שניתן ב-22 באוקטובר 1979

שלושים שנה למלחמת לבנון הראשונה: מנחם בגין משיב למכתבי אזרחים בעד ונגד המלחמה

דיוני הממשלה בהקמת ועדת כַּהַן ובקבלת מסקנותיה, רצח אמיל גרינצווייג, 10 בפברואר 1983

עשרים שנה לפטירת מנחם בגין ז"ל: מבחר תעודות המביעות את השקפתו המשפטית
↧

131 שנים לייסוד ראשון לציון - התחלות

July 31, 2013, 3:09 am
$
0
0
ב-31 ביולי 1882 (ט"ו באב תרמ"ב) נוסדה המושבה ראשון לציון. לרגל יום השנה אנו מפרסמים מספר תעודות וצילומים מתולדות היישוב.
בי"ג בניסן תרמ"ב (2 באפריל 1882), תחת השלטון העות'מאני בארץ ישראל, נתאספו ביפו חברי ועד אגודת "יסוד המעלה" - קבוצת עולים חדשים ממזרח אירופה - והחליטו "לכונן בארץ הקודש מושב עבור אחינו בני ישראל לעבודת האדמה בשם ראשון לציון" (תיק פ-4079/20). היישוב נועד לאנשים אמידים שיוכלו לרכוש את הקרקע ואת כלי העבודה, באמצעות הקמת אגודה שתתקן תקנות להסדרת חיי התושבים. בראש הוועד עמדו: זלמן דוד לעוונטין (לבונטין), יוסף הר תפארת, נפתלי אברהם, מרדכי לאנדע ויוסף יאראווסקי.
ביולי 1911 הגיע זלמן שזר (רובשוב) לראשון לציון בעת ביקורו הראשון בארץ-ישראל. ערב ראש השנה תשל"ג, ב-5 בספטמבר 1972, שב הנשיא שזר לבקר בראשון לציון וסיפר את זיכרונותיו מביקורו הראשון במושבה (תיק ג-15089/6).
המושבה התפתחה וגדלה אולם, ככל היישוב היהודי, נפגעה קשות במלחמת העולם הראשונה. בתום המלחמה, לאחר כינון השלטון הצבאי הבריטי ולקראת הקמת המנדט הבריטי שהיה מחויב אז להצהרת בלפור, הגיעו לארץ חברי "ועד הצירים" מטעם ההסתדרות הציונית. באותה תקופה התקיימה בראשון לציון קבוצה של פועלים ממוצא תימני. אלה סבלו אף יותר משאר האוכלוסייה בשל המצב הכלכלי. הם הקימו לעצמם ועד שפנה בשמם, בשורה של מכתבים אל "ועד הצירים" בבקשות לסיוע חומרי. באחת הפניות מט' באדר א' תרע"ט (9 בפברואר 1919, תיק פ-2181/7) ביקשו התימנים סיוע בלבוש. שלושה ימים לאחר מכן השיב אחד מחברי ועד הצירים שיש ביכולתם לספק לתימנים אך ורק שמיכות ונעליים.
ביולי 1920 כוננו הבריטים בארץ-ישראל ממשל אזרחי בראשות הנציב העליון הרברט סמואל וכבר בראשית כהונתו ביקר סמואל בראשון לציון.

Image may be NSFW.
Clik here to view.
ביקור הנציב העליון סמואל בראשון לציון, 27 ביולי 1920, ארכיון המדינה (טס-3032/6)

Image may be NSFW.
Clik here to view.
תושבי ראשון לציון מקבלים את פני הנציב העליון סמואל בדגל הציוני עליו כתוב "מכבי" ובאשכול ענבים נישא על מוט, 27 ביולי 1920, ארכיון המדינה (טס-3032/6)


ב-1922 העניק השלטון המנדטורי לראשון לציון מעמד של מועצה מקומית הרשאית לחוקק חוקי עזר (by-laws) מקומיים באישור השלטונות הבריטיים. בינואר 1946 הודיע ממלא מקום נציב מחוז לוד רוברט גרייג למזכיר הראשי ג'ון שאו על חוק עזר חדש של ראשון לציון לגביית מס עסקים מהתושבים (תיק מ-194/11). הוא הסביר ששיעור המס הועלה לעומת השנה הקודמת אך הוא עדיין בטווח שהותר על ידי השלטונות. למכתב זה צירףמכתב נוסף מ-10 בינואר 1946, עליו חתמו גרייג וזרובבל חביבראש המועצה המקומית ראשון לציון. במכתב המשותף פורטו שיעורי המס שהיה פרוגרסיבי ומחולק ל-12 דרגות. על רוכלים, סנדלרים ונגרים חסרי נגריות הוטל לשלם לירה ארץ-ישראלית אחת ואילו על יצרני משקאות אלכוהוליים, רהיטים, זכוכית, סכיני גילוח ולבני בניין הוטל לשלם 60 לא"י.
ראשון לציון הוקמה כמושבה חקלאית. אף שהפכה ליישוב עירוני וקיבלה מעמד של עיר ב-1950 ממשיכים להתקיים בה עד היום פרדסים.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
קטיף תפוזים בראשון לציון בראשית ימי המדינה. ארכיון המדינה (טס-3007/39)


↧
Viewing all 325 articles
Browse latest View live
Search