בהמשך לפרסום אתמול, אנו מביאים היום את הדו"ח המלא בנוגע לנאומו האחרון של פרופסור אלברט איינשטיין. נאום, שכל ייעודו היה שיפור תדמית ישראל בדעת הקהל בארה"ב. בדו"ח המדובר, שכונה בשם "Einstein Report", תיאר בהרחבה קונסול ישראל בארה"ב את שהתרחש בימים שלאחר הבעת נכונות איינשטיין לנאום בטלוויזיה בפני האומה האמריקנית.
רשת ABCשקלה בחיוב זמן שידור בן כחצי שעה מחוף לחוף, בתוכנית שתעסוק בהישגים התרבותיים והמדעיים של מדינת ישראל בראשית שנותיה. הרשת הציעה במה שנתפס בתחילה כהומור קליל, שאיינשטיין ימסור נאום במסגרת תכנית זו. עד אז, ניסו ערוצי תקשורת רבים להשיג ראיון עם הפרופסור המכובד, אך המאמצים עלו בתוהו. נוכח תשובתו החיובית והמפתיעה, נקבעה עמו פגישה ראשונה במהלך חג הפסח בתאריך ה-11 באפריל 1955. בפגישה בביתו בפרינסטון, נכחו שגריר ישראל בארה"ב אבא אבן והקונסול ראובן דפני.
 |
| ביתו של אלברט איינשטיין בפרינסטון, ניו ג'רזי / ויקיפדיה חדר האורחים ממוקם בקומת הקרקע וחדר העבודה בקומה העליונה |
כך תיאר דפני את מהלך הביקור: "זה היה עבורי מפגש ראשון עם האיש. התרשמתי עמוקות מאישיותו וקסמו כמו גם ממידת חמימותו כלפי ישראל והיהודים. הבית התאפיין בריהוט צנוע והחפצים לא נראו כבעלי ערך רב. חדר העבודה שלו, הורכב מכיסא ושולחן העשויים ראטאן. החדר הכיל מדפי ספרים, והיה עמוס מחברות גדושות במשוואות מתמטיות. היו שם גם ספרי פיסיקה, פוליטיקה ויהדות. על אחד המדפים, בינות לספרים, היה מונח אלבומו של המוזיקאי אלברט שוויצרבחתימתו ובהקדשה לפרופסור". בתחילה, נטל הפרופסור דף משולחנו (מוצג להלן), בו סיכם קווים מנחים לנאום, ומכאן התנהלה שיחה ערה בנוגע לאופיו המתבקש. בסיומה, הוחלט כי השגריר ינסח מסמך המתאר את תמצית שיחתם, ובו יעשה איינשטיין שימוש בהכנת נאומו. בשלב זה, הוזמנו הנוכחים על ידי עוזרת הבית לקפה, ואיינשטיין התנצל על שאין באמצעותו לארחם במאפים כשרים לפסח. העלאת עניין הכשרות, הובילה לשיחה בנוגע לדת ולממסד הרבני בישראל.
עם סיום מפגש זה, הסתבר כי מספר חודשים לפני כן, אירח איינשטיין בביתו את המוציאה לאור של עיתון הניו יורק פוסט- דורותי שיף. בטור שפרסמה לאחר מכן, ציינה שיף כי איינשטיין הביע בפניה את אכזבתו ממדינת ישראל, וציין כי ציפה ליותר מאשר מה שישראל השיגה בסופו של דבר. איינשטיין מנגד, הסתייג לאחר מכן מדברים אלו בפני הפונים אליו לשם קבלת הבהרות. גם במפגש הבא יעלה דבר פרסומה של הגברת שיף. איינשטיין יגיב בצורה בוטה, אם כי בהרמת קול מועטה, כתיאור הקונסול. ניכר בפניו עלבונו הרב מפעולתה, מספר דפני. איינשטיין ביקש להדגיש כי היה מדובר בשיחה לא רשמית, וכי התבטא באופן הבא: "האם אין זאת עובדה טרגית, שהמדינה היהודית, לאחר מאות כה רבות, היתה צריכה להיוולד בתקופה בהיסטוריה, בה היא נאלצת להתנהג באופן לא ראוי ולהידמות לכל המדינות האחרות, במקום לתת ביטוי מלא לפוטנציאל היצירתי שלה בצורה חדשה?". לסיכום, ביקש כי יובהר לציבור הישראלי, שדבריו הוצאו מהקשרם לטובת מאוויי הכותבת.
 |
| כתב ידו של הפרופסור בגרמנית. נערך במפגש הראשון באדיבות ארכיון אלברט איינשטיין כל הזכויות שמורות לאוניברסיטה העברית בירושלים |
ב-13 באפריל, נערכה הפגישה השנייה בין דפני לאיינשטיין, ובמסגרתה הוצג לו נייר הסיכום שגיבש אבן. הוא קיבל את פסקאות 1, 2, ו-3 ללא שינוי, ומכאן ואילך העיר הערותיו. בפסקה האחרונה, התנגד למשפט המגדיר את אידאל האחווה והשלום, כאחד ההישגים המשמעותיים ביותר שישראל רכשה. לסברתו, ישראל טרם השיגה אידאות אלו למרבה הצער. דפני הבהיר כי להבנתו, כוונת אבן הייתה לתאר תרומות שהעם היהודי הנחיל לעולם. לכך השיב איינשטיין, כי זו בהחלט הגדרה נכונה בעיניו ועמה הוא יכול להזדהות. תיקון זה שובץ בדף המסרים (ראו פיסקה 6).
בסיום הפגישה, הוחלט כי מוטב שהנאום ייכתב בשלמותו במילותיו של הפרופסור, ולא באמצעות מתווכים. איינשטיין הסכים, כי אם השגריר יכין עבורו את הנאום יהיה ברור לציבור שאין זו שפתו הרגילה. נקבע, כי השידור יועבר במהלך יום העצמאות בשעת ערב (שעון מקומי), במספר רשתות במקביל מחוף אל חוף (יצוין, כי אפילו נשיאי ארה"ב לא קיבלו לפני כן הצעות דומות, ומדובר בתקדים בהיסטורית השידור המקומית). הקונסול אמד את כמות הצופים האפשרית לכדי 80 - 60 מיליון נפש, ועל כך השיב איינשטיין בקריצה, בגרמנית: "Da werd' ich ja whohl noch beruhmt weden", שמשמעו: "בסוף עוד אהיה מפורסם".
למעבר לפרק הסיכום.
+%D7%91%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%96+%D7%92%D7%95%D7%A9+%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F,+%D7%A2%D7%9C-%D7%99%D7%93+%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9F+%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%AA+(+-+%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8++%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A3).jpg)
