ב-31 ביולי 1882 (ט"ו באב תרמ"ב) נוסדה המושבה ראשון לציון. לרגל יום השנה אנו מפרסמים מספר תעודות וצילומים מתולדות היישוב.
בי"ג בניסן תרמ"ב (2 באפריל 1882), תחת השלטון העות'מאני בארץ ישראל, נתאספו ביפו חברי ועד אגודת "יסוד המעלה" - קבוצת עולים חדשים ממזרח אירופה - והחליטו "לכונן בארץ הקודש מושב עבור אחינו בני ישראל לעבודת האדמה בשם ראשון לציון" (תיק פ-4079/20). היישוב נועד לאנשים אמידים שיוכלו לרכוש את הקרקע ואת כלי העבודה, באמצעות הקמת אגודה שתתקן תקנות להסדרת חיי התושבים. בראש הוועד עמדו: זלמן דוד לעוונטין (לבונטין), יוסף הר תפארת, נפתלי אברהם, מרדכי לאנדע ויוסף יאראווסקי.
ביולי 1911 הגיע זלמן שזר (רובשוב) לראשון לציון בעת ביקורו הראשון בארץ-ישראל. ערב ראש השנה תשל"ג, ב-5 בספטמבר 1972, שב הנשיא שזר לבקר בראשון לציון וסיפר את זיכרונותיו מביקורו הראשון במושבה (תיק ג-15089/6).
המושבה התפתחה וגדלה אולם, ככל היישוב היהודי, נפגעה קשות במלחמת העולם הראשונה. בתום המלחמה, לאחר כינון השלטון הצבאי הבריטי ולקראת הקמת המנדט הבריטי שהיה מחויב אז להצהרת בלפור, הגיעו לארץ חברי "ועד הצירים" מטעם ההסתדרות הציונית. באותה תקופה התקיימה בראשון לציון קבוצה של פועלים ממוצא תימני. אלה סבלו אף יותר משאר האוכלוסייה בשל המצב הכלכלי. הם הקימו לעצמם ועד שפנה בשמם, בשורה של מכתבים אל "ועד הצירים" בבקשות לסיוע חומרי. באחת הפניות מט' באדר א' תרע"ט (9 בפברואר 1919, תיק פ-2181/7) ביקשו התימנים סיוע בלבוש. שלושה ימים לאחר מכן השיב אחד מחברי ועד הצירים שיש ביכולתם לספק לתימנים אך ורק שמיכות ונעליים.
ביולי 1920 כוננו הבריטים בארץ-ישראל ממשל אזרחי בראשות הנציב העליון הרברט סמואל וכבר בראשית כהונתו ביקר סמואל בראשון לציון.
![]()
![]()
ב-1922 העניק השלטון המנדטורי לראשון לציון מעמד של מועצה מקומית הרשאית לחוקק חוקי עזר (by-laws) מקומיים באישור השלטונות הבריטיים. בינואר 1946 הודיע ממלא מקום נציב מחוז לוד רוברט גרייג למזכיר הראשי ג'ון שאו על חוק עזר חדש של ראשון לציון לגביית מס עסקים מהתושבים (תיק מ-194/11). הוא הסביר ששיעור המס הועלה לעומת השנה הקודמת אך הוא עדיין בטווח שהותר על ידי השלטונות. למכתב זה צירףמכתב נוסף מ-10 בינואר 1946, עליו חתמו גרייג וזרובבל חביבראש המועצה המקומית ראשון לציון. במכתב המשותף פורטו שיעורי המס שהיה פרוגרסיבי ומחולק ל-12 דרגות. על רוכלים, סנדלרים ונגרים חסרי נגריות הוטל לשלם לירה ארץ-ישראלית אחת ואילו על יצרני משקאות אלכוהוליים, רהיטים, זכוכית, סכיני גילוח ולבני בניין הוטל לשלם 60 לא"י.
ראשון לציון הוקמה כמושבה חקלאית. אף שהפכה ליישוב עירוני וקיבלה מעמד של עיר ב-1950 ממשיכים להתקיים בה עד היום פרדסים.
![]()
בי"ג בניסן תרמ"ב (2 באפריל 1882), תחת השלטון העות'מאני בארץ ישראל, נתאספו ביפו חברי ועד אגודת "יסוד המעלה" - קבוצת עולים חדשים ממזרח אירופה - והחליטו "לכונן בארץ הקודש מושב עבור אחינו בני ישראל לעבודת האדמה בשם ראשון לציון" (תיק פ-4079/20). היישוב נועד לאנשים אמידים שיוכלו לרכוש את הקרקע ואת כלי העבודה, באמצעות הקמת אגודה שתתקן תקנות להסדרת חיי התושבים. בראש הוועד עמדו: זלמן דוד לעוונטין (לבונטין), יוסף הר תפארת, נפתלי אברהם, מרדכי לאנדע ויוסף יאראווסקי.
ביולי 1911 הגיע זלמן שזר (רובשוב) לראשון לציון בעת ביקורו הראשון בארץ-ישראל. ערב ראש השנה תשל"ג, ב-5 בספטמבר 1972, שב הנשיא שזר לבקר בראשון לציון וסיפר את זיכרונותיו מביקורו הראשון במושבה (תיק ג-15089/6).
המושבה התפתחה וגדלה אולם, ככל היישוב היהודי, נפגעה קשות במלחמת העולם הראשונה. בתום המלחמה, לאחר כינון השלטון הצבאי הבריטי ולקראת הקמת המנדט הבריטי שהיה מחויב אז להצהרת בלפור, הגיעו לארץ חברי "ועד הצירים" מטעם ההסתדרות הציונית. באותה תקופה התקיימה בראשון לציון קבוצה של פועלים ממוצא תימני. אלה סבלו אף יותר משאר האוכלוסייה בשל המצב הכלכלי. הם הקימו לעצמם ועד שפנה בשמם, בשורה של מכתבים אל "ועד הצירים" בבקשות לסיוע חומרי. באחת הפניות מט' באדר א' תרע"ט (9 בפברואר 1919, תיק פ-2181/7) ביקשו התימנים סיוע בלבוש. שלושה ימים לאחר מכן השיב אחד מחברי ועד הצירים שיש ביכולתם לספק לתימנים אך ורק שמיכות ונעליים.
ביולי 1920 כוננו הבריטים בארץ-ישראל ממשל אזרחי בראשות הנציב העליון הרברט סמואל וכבר בראשית כהונתו ביקר סמואל בראשון לציון.
ביקור הנציב העליון סמואל בראשון לציון, 27 ביולי 1920, ארכיון המדינה (טס-3032/6)
תושבי ראשון לציון מקבלים את פני הנציב העליון סמואל בדגל הציוני עליו כתוב "מכבי" ובאשכול ענבים נישא על מוט, 27 ביולי 1920, ארכיון המדינה (טס-3032/6)
ב-1922 העניק השלטון המנדטורי לראשון לציון מעמד של מועצה מקומית הרשאית לחוקק חוקי עזר (by-laws) מקומיים באישור השלטונות הבריטיים. בינואר 1946 הודיע ממלא מקום נציב מחוז לוד רוברט גרייג למזכיר הראשי ג'ון שאו על חוק עזר חדש של ראשון לציון לגביית מס עסקים מהתושבים (תיק מ-194/11). הוא הסביר ששיעור המס הועלה לעומת השנה הקודמת אך הוא עדיין בטווח שהותר על ידי השלטונות. למכתב זה צירףמכתב נוסף מ-10 בינואר 1946, עליו חתמו גרייג וזרובבל חביבראש המועצה המקומית ראשון לציון. במכתב המשותף פורטו שיעורי המס שהיה פרוגרסיבי ומחולק ל-12 דרגות. על רוכלים, סנדלרים ונגרים חסרי נגריות הוטל לשלם לירה ארץ-ישראלית אחת ואילו על יצרני משקאות אלכוהוליים, רהיטים, זכוכית, סכיני גילוח ולבני בניין הוטל לשלם 60 לא"י.
ראשון לציון הוקמה כמושבה חקלאית. אף שהפכה ליישוב עירוני וקיבלה מעמד של עיר ב-1950 ממשיכים להתקיים בה עד היום פרדסים.
קטיף תפוזים בראשון לציון בראשית ימי המדינה. ארכיון המדינה (טס-3007/39)