לרגל הולדתו של הנסיך מקיימברידג' – מי שיהיה המלך ה- 43 של בריטניה וראש חבר העמים הבריטי אנחנו מרשים לעצמנו להישאב לשמחת העמים הבריטים ולשכוח לרגע שכבר עברו 65 שנים מאז חדלנו להיות מנדט בריטי. בהזדמנות זאת נזכיר שלפני כחודש מלאו 60 שנה למלכותה של המלכה אליזבת השנייה– הסבתא רבתא של הנסיך החדש. עד היום עברה המלכה אליזבת בתקופת כהונתה את משך כהונתם של ארבעת קודמיה בתפקיד יחד: אדוארד השביעי, ג'ורג' החמישי, אדוארד השמיניוג'ורג' השישי. כיום היא ראש המדינה השני מבחינת ותק הכהונה, לאחר מלך תאילנד. כהונתה היא השנייה באורכה בהיסטוריית המלוכה הבריטית ובמהלכה כיהנו תחתיה שלושה-עשר ראשי ממשלה בריטיים. אליזבת היא שליטת הממלכה המאוחדת המבוגרת ביותר בהיסטוריה. קודמיה לא כיהנו בתפקידם אחרי גיל 81. בספטמבר 2015 תעבור תקופת כהונתה את זו של המלכה ויקטוריה, הארוכה ביותר בתולדות המדינה.
 |
| המלכה אליזבת השנייה |
מצאנו בארכיון המדינה כמה מסמכים מעניינים על המלכה אליזבת מתקופות שונות בחייה ובקריירה המלכותית שלה:
טכס כלולותיה של הנסיכה אליזבת בנובמבר 1947
התכתבות של ממשלת המנדט עם נציגי הישוב הערבי והישוב היהודי בארץ ישראל לקראת נישואיה של יורשת העצר אליזבת אלכסנדרה לנסיך פיליפב- 20 בנובמבר 1947. המכתבים עוסקים בעיקר בשאלת המתנה שיעניקו תושבי ארץ ישראל לנסיכה לרגל נישואיה. במכתב ששלח שר המושבותהבריטי Arthur Creach-Jonesאל סיר אלן קנינגהם,הנציב העליון של ממשלת ארץ ישראל, ב- 17 בספטמבר 1947, כחודשיים לפני טקס הכלולות, ציין שמושבות בריטיות אחרות בחרו לשלוח כמתנה מוצר מקומי שמאפיין את הקהילה שיצרה אותו או להקדיש לנסיכה פרוייקט מקומי טיפוסי לקהילה שיצרה אותו. שר המושבות הצביע על הקשיים ביישום הדבר בנוגע לפלשתינה כיוון שיש בה שתי קהילות שונות ועל כן הוא הציע שיוקדשו ליורשת העצר שני פרויקטים – אחד ערבי ואחד יהודי. במזכירות הראשית לממשלת ארץ ישראל ניסחו מכתב שנשלח בעברית אל גולדה מאירסון, אז ממלאת מקום יושב ראש המחלקה המדינית בסוכנות היהודית, ובאנגליתוערבית אל ד"ר חוסיין חאלידי, מזכיר הוועד הערבי העליון, בו הציעו לכונן ועד שידון בשי לנסיכה: "אין אנו מציעים לערוך שום מגבית בארץ. תפקידו של הוועד יהיה לברר, איזו מתנה עשויה להיות נאותה, ואם יתכן להקדיש להוד גדולתה המלכותית בהזדמנות זו איזה מפעל מקומי לגמולות הציבור (עזרה סוציאלית)". בתשובה שהפנה למזכיר הראשי של ממשלת ארץ ישראלהציע מנהל השירותים הרפואיים במחלקת הבריאות המנדטורית שכמתנה לנישואיה של הנסיכה אליזבת יתקיים טקס הנחת אבן הפינה לבית הספר לאחיות, המתוכנן להיבנות בכפר בית צפפה, ביום נישואיה של הנסיכה. ב- 30 בספטמבר שלח שר המושבות מכתב נוסף לקנינגהם ובו הערות הדרכה מפורטותלהיערכותן של המושבות לכלולותיה של אליזבת נוכח מדיניות הצנע והקיצובשל בריטניה מאז שנות מלחמת העולם השנייה ובשנים שלאחריה. ב- 11 באוקטובר שלח שר המושבות חוזר שמציין שאת המתנות לנסיכה אליזבת יש לשלוח לכתובת המיועדת במיוחד לכך ולציין על המעטפה באופן ברור שזוהי מתנת כלולות להוד רוממותה הנסיכה אליזבת וזאת כדי להקל על סידורי המשלוח ולחסוך את המסים הכרוכים במשלוח.
טקס ההכתרה של המלכה אליזבת ב- 2 ביוני 1953
טקס ההכתרה הרשמינערך במנזר וסטמינסטרב-2 ביוני1953. לטקס הוזמנו נציגי מדינות מכל העולם. תיקי משרד החוץ הישראלי משקפים את נקודת המבט הישראלית – מי הוזמן, מי נבחר לייצג את המדינה, מי נאלץ לוותר, איזו מתנה תינתן למלכה לכבוד הכתרתה, דיון בשאלה האם תשתתף מדינת ישראל בתצוגת הספינות במסדר של הצי שיתקיים ב- 15 ביוני כחלק ממסיבות ההכתרה ומדוע הוחלט לבסוף שלא להשתתף. ההכנות להכתרתה של אליזבת החלו בסמוך מאוד למותו של אביה, המלך ג'ורג' השישי, ב- 6 בפברואר 1952. ב- 31 באוקטובר 1952 פנתה שגרירות ישראל בבריטניהאל ולטר איתן,מנכ"ל משרד החוץ כדי להזכיר לו שהזמנה רשמית לטקס ההכתרה נשלחה על ידי ממשלת בריטניה כבר חודשיים קודם לכן וממשלת ישראל טרם נתנה תשובה מי ייצג אותה בטקס ההכתרה וכעת התקבלה תזכורת נוספת ממשרד החוץ הבריטי בבקשה להחליט מי יהיו נציגי ישראל בטקס. מרדכי גזיתששימש אז כמזכיר ראשון בשגרירות ישראל בלונדון הנחה את מחלקת מב"ר (חבר העמים הבריטי) במשרד החוץ במכתב מ- 2 בדצמבר 1952וכתב שריבון המדינה עצמו אינו יכול לבוא לטקס ההכתרה משום ש"על פי מסורת עתיקת יומין בריטית הריבון העומד להיות מוכתר צריך להופיע במלוא זוהרו ולא להיות מוכהה על ידי ריבוני מדינות אחרות". שגרירות בריטניה בישראל העבירה למיכאל סימון, מנהל מחלקת הטקס במשרד החוץ למשרד החוץ הישראלי תזכורת נוספת בנובמבר 1952. התזכורת נוסחה בנימוס בריטי אופייני תוך הבעת הבנה לקושי של מדינת ישראל לבחור את נציגה, במיוחד לאור העובדה שהיא נדרשת לעשות זאת בסמוך למותו של הנשיא וייצמן. עם זאת הם מבקשים להאיץ את הטיפול בנושא זה משום שיקל מאוד על הלורד צ'מברלייןועוזריו אם יקבלו בתוך זמן קצר ככל האפשר לפחות הערכה של מספר האנשים שירכיבו את המשלחת הישראלית. ממשלת ישראל התפנתה לבסוף לטפל בעניין ומיכאל סימון התבקש להצטרף למשלחת בראשותו של אליהו אילת, השגריר בלונדון. סימון פנה במכתב נרגש לאילת וביקש ממנו פרטים שיסייעו בידו להתכונן לתפקידו זה ומעניינת במיוחד שאלתו ביחס לבגדים שעליו ללבוש במהלך טקס ההכתרה:
"כדאי לדעת מראש מה יהיה דרוש לי בהזדמנות זו. הצורך ללבוש מדי חצר כפי שמר בן-צבי לבש כבא-כח הישוב בהכתרת המלך ג'ורג' הששי חל, אני מניח, רק על אזרחי האימפריה ולא על זרים, אך יש לברר את הדבר. כמו כן אם יש צורך בחזיה שחורה לפראק. יש לי רק חזיה לבנה ובמדינות אחרות קיים נוהג של חזיה שחורה כשלובשים את הפראק ביום...".
למורת רוחו של סימון נמנע ממנו לבסוף להשתתף בטקס ההכתרה. אילת כתב לו ש"הגורמים המטפלים בהכנות...שואפים לצמצם עד כמה שאפשר את מספר האורחים הרשמיים מחו"ל והסידור הרצוי להם הוא שכל מדינה תשלח נציג אחד בלבד. הסיבה לכך היא שהלחץ מכל חלקי הקומונוולת' בנוגע למקומות ב"ווסטמינסטר אביי" גדל והולך וקשה לממשלה לספק את דרישות כולם".
ב-1 במרס הציג שר החוץ משה שרת בפני הממשלה את שאלת הייצוג של מדינת ישראל בטקס ההכתרה של המלכה "אלישבע"כפי שהיא מכונה בכותרת הדיון. שרת סקר את מעמדם של נציגי הארצות השונות בטקס ההכתרה: המדינות המלוכניות שולחות לרוב נסיך מבית המלוכה, ישנן מדינות ששולחות שליחים מיוחדים ויש המסתפקות בשגריריהן בבריטניה. והשאלה היא איך תנהג מדינת ישראל. שרת הציע לשלוח את שר המשפטים בלווית ראש הטכס במשרד החוץ. אולם בניגוד לדעתו התקבלה בממשלה ההחלטה ששגריר ישראל בלונדון לבדו ייצג את מדינת ישראל בטקס הכתרת המלכה אלישבע השנייה. ב- 6 במרס העביר משרד החוץ ידיעה על החלטה זו לסיר פרנסיס אוונס, שגריר בריטניה בישראל. ב- 9 בחודש, לאחר שקיבל הודעה רשמית משרת על מינויו כנציג המדינה בטקס, קיבל השגריר אילת הודעה ממב"ר שמשרד החוץ מכין עבורו את כתב המינוי הפורמלי שישלח לו בהקדם לשם מסירתו למשרד החוץ הבריטי. ב- 15 באפריל נשלח מסמך מפורט מטעם ארמון בקינגהאם על סדרי הטקס, האירועים השונים המרכיבים אותו, מי מחברי המשלחת ישתתף ובאילו מן האירועים, מתי צריך להגיע לכל אירוע, היכן ישבו נשות הנציגים ועוד פרטים כהנה וכהנה. מן המסמכים ניכר שהבריטים כמו הבריטים טיפלו בטקס ההכתרה ביסודיות ולא השאירו אף פרט ליד המקרה. הכל תוכנן מראש. ואם חלה טעות הם לא חשו נבוכים לתקן אותה גם אם הדבר כרוך בביטול הזמנתו של השגרירלאחד מטקסי קבלת הפנים. השגריר מצידו ענה על מכתב הביטול שהוא מקבל את נסיבות הביטול בהבנהועל כן השמיד כפי שהתבקש את כרטיס ההזמנה שהגיע אליו בטעות.
עם תום הטקסים, ב- 9 ביולי דיווח השגריר אילת לשר החוץ, משה שרתעל אירועי טקס ההכתרה. מן הדוח ניכרת ההתרגשות הרבה וההתרשמות העצומה שלו מן הטקסים. אילת כתב על שיחה שקיים עם הבישוף מקנטרברי בקבלת הפנים שבארמון לאחר סיום הטקס בכנסיה, על החלטת הממשלה הבריטית לחרוג לרגע ממדיניות הצנע שנכפתה על העם הבריטי לאחר מלחמת העולם השנייה ועל גילויי הפטריוטיות, האחדות הלאומית והאהדה למשפחת המלוכה שהפגין העם הבריטי בימים אלו. האירועים לימדו את אילת גם שהקומונוולת' הבריטי חי וקיים. (תעודה 12). שרת הגיב על הדוח של אילת במכתב מ- 24 באוגוסט ואמר שקרא אותו כסיפור מרתקשבכתיבתו הושקע כושר הסתכלות רב, כושר ביטוי ותחושה היסטורית נוכח המעמד. עם זאת התייחס שרת לנימת התרעומת שנשמעה בדבריו של אילת על כך שמדינת ישראל בחרה שלא להשתתף במפגן הימי של ה-15 ביוני: " לא שלחנו אנייה יען לא יכולנו ...להרשות לעצמנו הוצאת שתים-שלוש עשרות אלפים דולרים שהייתה כרוכה במבצע זה. .. לא כל כך פשוט היה דווקא בשביל מדינה כשלנו להימצא מבחינת הצנע בחברת ארצות הגוש המזרחי וכמה מדינות נמושות של אמריקה הלטינית...בציבור הקשו רבים אם נכון עשינו באי שליחת אחד השרים...להכתרה זו אשר ריכזה את תשומת ליבו...של העולם כולו ואשר אופי ההופעה של כל מדינה ומדינה בה כאילו הפגין את מתח הרצון הפועם בה לשמור על ידידותה של ארץ האי יחידת הסגולה הזאת, המופלאה גם בתקופת ירידתה. ואם השיקול שהכריע אצל רוב השרים לגבי הנציגות היה הקימוץ – על אחת כמה וכמה שהכריע אותו שיקול נגד משלוח אניית מלחמה...". בעת תחילת שלטונה, בשנת 1952, היו נתונות למלכותה של המלכה אליזבת שבע מדינות, ולאורך כהונתה היא מלכה ב-32 מדינות שונות. כיום 15 מדינות מלבד בריטניה מוסיפות לראות באליזבת את מלכתן ויש בהן 130 מליון תושבים.
 |
| אליזבת השנייה ובעלה פיליפ דוכס אדינבורו ביום ההכתרה |
לסיום שתי איגרות מאת המלכה אליזבת אל נשיאי ישראל בחתימתה המקורית:
האיגרת הראשונה היא איגרת אל הנשיא יצחק בן-צבימאפריל 1960 לכבוד האמנתו של השגריר החדש – ארתור לוריאוסיום תפקידו כשגריר של אליהו אילת. השנייה היא איגרת לנשיא זלמן שז"ר מדצמבר 1970לכבוד האמנתו של השגריר הישראלי בלונדון – מיכאל קומייובה דברי הערכה לשגריר הקודם, אהרן רמז .בשתי האיגרות מתארת המלכה אליזבת את כישוריהם של השגרירים הישראליים היוצאים ואת תרומתם לחיזוק הקשר בין העמים ומבקשת מן הנשיא לשמור עליהם.
![]()
 |
| איגרת המלכה אליזבת לנשיא שזר, דצמבר 1970 |