בשבוע שעבר הועלה בבלוג זה פרסום לזכרו של הנשיא החמישי יצחק נבון ז"לבמלאת שלושים לפטירתו. בפרסום צויינה העובדה שבמארס 1973 הציג נבון לראשונה את מועמדותו לתפקיד נשיא המדינה, בתקופת כהונתו כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה, אך הפסיד את המועמדות מטעם מפלגתו שהייתה אז בשלטון לפרופ'אפרים קציר (אז אפרים קצ'לסקי), בהצבעה שנערכה במרכז המפלגה. בפרסום זה, המהווה השלמה לפרסום הקודם מובאת הקלטה של ראיון שנערך עם נבון זמן קצר אחרי ההצבעה ע"י "קול ישראל"ההתמודדות (המראיין היה ככל הנראה שלום קיטל), שבו התייחס נבון להפסדו.
להלן קישור להקלטה, השמורה בארכיון המדינה המדינה במסגרת החומרים האור-קוליים של הארכיון האישי של יצחק נבון, שהופקדו בארכיון ע"י משפחת נבון (בתקליטור שמע שסימולו סד-2242/1). בראיון הביע נבון את אכזבתו מההפסד, אך הדגיש שהאכזבה אינה אכזבה אישית אלא אכזבה מכך שלא הצליח לממש את שאיפתו לתת ייצוג לציבור המזרחי, המכונה "ישראל השניה", שרבים מתוכו כמהו לבחירתו של נשיא ספרדי-מזרחי בפעם הראשונה. הוא גם הסביר מהו לדעתו הנושא המרכזי שאיתו צריך להתמודד נשיא המדינה העתיד להיבחר באותה שנה: "אני חשבתי שנשיא ב-1973... מוקד הבעיה הוא במתח החברתי, בפיצול העדתי, בבעיות הסוציאליות; הקיטוב, זאת היא בעיה הפנימית היום...". משפט זה ביטא את רצונו לפעול למען איחוי השסע העדתי והחברתי שדחף אותו להגיש את מועמדותו לנשיאות באותה עת. בסוף הראיון הביע נבון את סלידתו מהתככים הפוליטיים שגרמו לדעתו להפסד שלו וסיים במשפט אירוני: "כנראה שלחינם אני נושא את השם נבון. צריך להחליף אותו בשם תמים...".
בספרו האוטוביוגרפי של נבון "יצחק נבון - כל הדרך - אוטוביוגרפיה" (עורך: ד"ר אייל מירון, הוצאת כתר, 2015) התייחס נבון להפסדו בהתמודדות על הנשיאות באופן שונה במקצץ. הוא התייחס להיבט העדתי רק בהקשר של המוטיבציה שלו להתמודדות, אך לא בהקשר של ההפסד. בתחילת הפרק ציין שהחליט להתמודד על התפקיד בהשפעת שר השיכון זאב שרף שפנה אליו בהצעה להתמודד בנימוק שתפקיד הנשיא מהווה "תפקיד מפתח באיחוי הקרע בין עדות ישראל" (שם עמוד 302). לעומת זאת כאשר התייחס להגשת מועמדותו של קציר ולהצבעה במרכז המפלגה הסביר את הפסדו לקציר בהקשר של המאבקים הפנימיים בתוך מפלגת העבודה בין יוצאי "אחדות העבודה "ומפא"י לבין יוצאי רפ"י, שאליהם השתייך נבון: "לאחר זמן התברר לי מה אירע. שרי אחדות העבודה, גלילי ואלון, באו אל גולדה והזהירו אותה כי אם אני, איש רפ"י, אבחר לנשיאות, קיימת "סכנה"כי לאחר הבחירות אטיל את הרבת הממשלה על משה דיין איש רפ"י... גולדה השתכנעה. היא התקשרה אל אפרים קציר בניו יורק ושכנעה אותו להציג את מועמדותו, בהבטיחה לו כי צמרת המפלגה תטיל את מלוא כובד משקלה למען בחירתו..."(שם, עמוד 304). ניתן לומר שאומנם אין סתירה בין הדיווח בספר לבין הראיון (שגם בו רמז נבון לתככים פוליטיים שלא פורטו כגורמים להפסד), אך מעניינת העובדה שבספרו האוטוביוגרפי נמנע נבון מהתייחסות להיבט העדתי בהקשר של אכזבת תומכיו מקרב "ישראל השניה", שתקוותם למינוי נשיא ספרדי-מזרחי ראשון נכזבהבאותה עת.
כפי שכבר נכתב בפרסום הקודם, הפסד זה לא ריפה את ידיו של נבון והוא הציג את מועמדותו לנשיאות בשנית כעבור חמש שנים, עם פרישתו של פרופ'קציר מתפקיד הנשיא בשנת 1978. הפעם נוצר קוסנזוס סביב מועמדותו של נבון הן בתוך מפלגת העבודה והן בקרב שאר סיעות הכנסת והוא נבחר לנשיא המדינה כמועמד יחיד לתפקיד בהצבעה שנערכה בכנסת ב-19.4.1978.
 |
| חבר הכנסת יצחק נבון בספריית הכנסת, 1966, הצלם - משה פרידן (מתוך אוסף התצלומים של לשכת העיתונות הממשלתית) |
בספרו האוטוביוגרפי של נבון "יצחק נבון - כל הדרך - אוטוביוגרפיה" (עורך: ד"ר אייל מירון, הוצאת כתר, 2015) התייחס נבון להפסדו בהתמודדות על הנשיאות באופן שונה במקצץ. הוא התייחס להיבט העדתי רק בהקשר של המוטיבציה שלו להתמודדות, אך לא בהקשר של ההפסד. בתחילת הפרק ציין שהחליט להתמודד על התפקיד בהשפעת שר השיכון זאב שרף שפנה אליו בהצעה להתמודד בנימוק שתפקיד הנשיא מהווה "תפקיד מפתח באיחוי הקרע בין עדות ישראל" (שם עמוד 302). לעומת זאת כאשר התייחס להגשת מועמדותו של קציר ולהצבעה במרכז המפלגה הסביר את הפסדו לקציר בהקשר של המאבקים הפנימיים בתוך מפלגת העבודה בין יוצאי "אחדות העבודה "ומפא"י לבין יוצאי רפ"י, שאליהם השתייך נבון: "לאחר זמן התברר לי מה אירע. שרי אחדות העבודה, גלילי ואלון, באו אל גולדה והזהירו אותה כי אם אני, איש רפ"י, אבחר לנשיאות, קיימת "סכנה"כי לאחר הבחירות אטיל את הרבת הממשלה על משה דיין איש רפ"י... גולדה השתכנעה. היא התקשרה אל אפרים קציר בניו יורק ושכנעה אותו להציג את מועמדותו, בהבטיחה לו כי צמרת המפלגה תטיל את מלוא כובד משקלה למען בחירתו..."(שם, עמוד 304). ניתן לומר שאומנם אין סתירה בין הדיווח בספר לבין הראיון (שגם בו רמז נבון לתככים פוליטיים שלא פורטו כגורמים להפסד), אך מעניינת העובדה שבספרו האוטוביוגרפי נמנע נבון מהתייחסות להיבט העדתי בהקשר של אכזבת תומכיו מקרב "ישראל השניה", שתקוותם למינוי נשיא ספרדי-מזרחי ראשון נכזבהבאותה עת.
כפי שכבר נכתב בפרסום הקודם, הפסד זה לא ריפה את ידיו של נבון והוא הציג את מועמדותו לנשיאות בשנית כעבור חמש שנים, עם פרישתו של פרופ'קציר מתפקיד הנשיא בשנת 1978. הפעם נוצר קוסנזוס סביב מועמדותו של נבון הן בתוך מפלגת העבודה והן בקרב שאר סיעות הכנסת והוא נבחר לנשיא המדינה כמועמד יחיד לתפקיד בהצבעה שנערכה בכנסת ב-19.4.1978.