העמותה הישראלית לדיפלומטיה תעניק היום את הפרס השנתי לדיפלומטיה ישראלית למר שמעון פרס, הנשיא לשעבר של מדינת ישראל. בטקס תשיק העמותה את אתר האינטרנט החדש שלה. לרגל האירוע, הוכנה תערוכה משותפת לארכיון המדינה ולאגודה הישראלית לדיפלומטיה שכותרתה "הגלוי והנסתר - דיפלומטיה מעצבת מציאות". מטרת התערוכה להציג את הפעילות הדיפלומטית "מאחורי הקלעים"בכמה מן הרגעים הגדולים של ההיסטוריה הציונית והישראלית.
בפתח התערוכה מוצגת פעילותו של תיאודור הרצל, שהקים את התנועה הציונית אך מאמציו הדיפלומטיים לא צלחו, והיא מסתיימת בהישגים האחרונים של משרד החוץ , כמו קבלת ישראל לארגון ה OECD. התערוכה כוללת מסמכים היסטוריים מאוצרותינו וכן תמונות, איורים וחומר ויזואלי אחר.
הטקס מתקיים ב- 29 בנובמבר, יום השנה להצבעה הדרמטית בנובמבר 1947, בה העצרת הכללית של האו"ם קיבלה החלטה לחלק את ארץ ישראל ולהקים 2 מדינות – מדינה יהודית ומדינה ערבית. נציגי הסוכנות היהודית ידעו שתוצאות ההצבעה אינן מובטחות ועשו מאמצים כבירים לגייס כל ידיד אפשרי ולהשפיע על חברות האו"ם שעוד לא קיבלו החלטה איך יצביעו. אנו מציגים כאן מספר תעודות בנושא, שלא יוצגו בתערוכה.
במברק למטה, פונה חיים וייצמן, שהודח מתפקידו כנשיא ההסתדרות הציונית העולמית ב 1946 אך נהנה עדיין מיוקרה רבה בארה"ב, לנשיא ארה"ב הארי טרומן וביקש ממנו להתערב אישית להשפיע על מדינות המתכננות להימנע (המברק באדיבות יד חיים וייצמן, ארכיון וייצמן, רחובות).
אחת מן המדינות המוזכרות הייתה אתיופיה, ששליטה הקיסר היילה סלאסי התגורר בירושלים לאחר שהודח על ידי האיטלקים באמצע שנות ה 30'. הנה מברק להיילה סלאסי, מאת לורנה וינגייט, אלמנתו של מייג'ור אורד וינגייט, "הידיד". וינגייט, תומכה הגדול של התנועה הציונית, מנהיג מבריק וחדשן של כוחות מיוחדים, פיקד על "כוח גדעון"שהורכב מחיילים בריטים, אתיופים וסודנים וכלל כמה חיילים יהודים, אנשי "פלוגות הלילה המיוחדות"לשעבר (יחידה אותה הקים וינגייט בארץ ישראל בעת מאורעות 1936-39 ועליה פיקד בהצלחה מרובה). וינגייט סייע להשיב את הקיסר לכיסאו ב-1941, אך מאוחר יותר נהרג בבורמה (שם הוביל כוח מיוחד אחר, "הצ'ינדיטים"המפורסמים)
 |
| אורד ווינגייט עומד מימינו של הקיסר היילה סלאסי (משמאלם עומד בריגדיר ארתור דניאל סנדפורד) (וויקימדיה) |
(המברק מתיק חצ 2206/9).
פנייתה של וינגייט נותרה ללא מענה ואתיופיה נמנעה בהצבעה ב 29 בנובמבר. בהצבעה התקבלה הצעת החלוקה לשתי מדינות ברוב של 33 מדינות שהצביעו בעד, 13 הצביעו נגד ו 10 בחרו להימנע. בדצמבר 1947, משה שרתוק, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות שהוביל את המאבק באו"ם, שיבח את חברי הצוות שלו על עבודתם המשותפת באחווה ודבקות מוחלטת במטרה. "ראיתי משלחות של מדינות – מדינות גדולות ומדינות קטנות. משלחות של מדינות גדולות שהן שלעצמן היו בנות כמה חברים חשובים – מדינאים בעלי ניסיון, מלווים בחבר שלם של יועצים, עם משרדים עצומים....ואני בטוח שלא רק שחבר העובדים שלנו לא נפל מחבר עובדים אחר, ששום עם ושום לשון לא זה זכה לחבר עובדים כזה – אני אומר זאת במלוא האחריות". (מצוטט מתוך ספר ההנצחה של ארכיון המדינה משה שרת, ראש הממשלה השני: מבחר מתעודות חייו, 1895 – 1964http://www.archives.gov.il/NR/exeres/2C04B489-457D-4C7D-8448-EFE6E2BEC3DB.htm)
ההחלטה ב-29 בנובמבר סללה את הדרך להקמת מדינת ישראל ב-15 במאי 1948. שרתוק הפך לשר חוץ ועיברת את שמו ל'שרת'. רבים מאנשי צוותו היוו את הגרעין למשרד החוץ של ישראל.