Quantcast
Channel: ישראל - הסיפור המתועד
Viewing all 325 articles
Browse latest View live

מקליפורניה לחוף האטלנטי דרך נמל חיפה אל הערבה – סיפור עם שורשים לקראת ט"ו בשבט

$
0
0
הנרי טריסטראם, אחד מחוקרי הטבע האירופאים הראשונים שביקרו בארץ, סיכם את ביקורו באזור יריחו בשנת 1933, באמירה: "נעלם מכאן אחרון התמרים, ושוב אין עטרות עלי התמר מתנופפות מעל המישור". ההיסטוריה של התמר הישראלי עתיקה ומרתקת, מכילה פרק עשיר בתולדות העם והארץ, וארוגה במסכת של מסורת וחלוציות. בפרק השני בסדרת ט"ו בשבט, בחרנו להביא בפניכם פרשייה קצרה, על אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל המתחדשת.
בשנת 1953, יצא לפועל מבצעחוצה יבשות ומלא יוזמה וחזון לנטיעת עצי דקל בדרום הארץ. במסגרת זו, יובאו ארצה 1000 חוטרי תמרים מארצות הברית, ובן גוריון אף הועיד לטובת העניין הקצבה מיוחדת במטבע חוץ. החוטרים נשלחו מקליפורניה לחיפה באמצעות אוניה, כאשר יעדם הוא עציון גבר הסמוכה לאילת. למבצע קדם ביקורשל בן גוריון, בו הבטיח לספק לתושבים מטע עצי דקל, נוכח ההתאמה החקלאית והאקלימית באזור.השקפת ראש הממשלה הייתה, שיש לתת כל סיוע אפשרי למתיישבים החלוצים, השומרים על נקודת הגישה היחידה אל האוקיינוס ההודי.

בשנת 1956, העביר איש מחלקת ההסברה, הקונסול ראובן דפני, מכתב (אנגלית) לגורמים שסייעו בהעברת החוטרים לנמל ניו יורק, ובו פירוט על השתלשלות העניינים. חוטרים אלו, כך עולה מדבריו, הועברו בספינה לארץ וניטעו ניסיונית בדרומה, היכן שלא צמח דבר מאז ימי התנ"ך, כהגדרתו. "אף אחד בישראל, הוסיף,  לא היה בטוח כי הללו יכו שורש או אפילו יתנו פרי, אך כולם ידעו היטב כי אם הנס יתרחש, יהווה הדבר פרק חדש בהיסטוריה הכלכלית עבור חבל ארץ זה".

"כיום, הוא מסכם, שלוש שנים מאוחר יותר, אני שמח לבשר כי לא רק שהחוטרים הכו שורש אלא אף התפתחו היטב ובשנה זו נתנו פרי ראשון. נוכח המחווה שביצעתם עבורנו החליטה הממשלה לחלוק עמכם את התוצרת הראשונה, ואנו בטוחים כי היא תשתף אתכם בשמחה שממלאת את ליבנו בעקבות הצלחת המבצע". התשובה מחו"ל לא אחרה להגיע. ימים מספר לאחר מכן, נתקבל מכתבתודה נרגש על משלוח סלסלת הפירות הטעימים, המציין כי הם חולקים את העונג יחד עימם ומאחלים הצלחה בפרויקטים הבאים.

ענף התמר זכה לתנופה גדלה והולכת בישראל, והוסיף להתפתח גם בשנים הבאות. בשנת 1959, ביקש מנהל המחלקה לעצי פרי וגן במשרד החקלאות מאיגוד חברי התמר בערבה, לבצע סקרבדבר האפשרות לנטיעת עצי תמרים באזור סדום, לאחר שמנהל אגף המטעים במשרד, העביר לו סקירהמפורטת על מידת ההתכנות להצלחת הגידול בחבל ארץ זה.

בארץ ישראל כידוע, הווה שזור בעבר. בשנת 2005 הונבט בערבה 'מתושלח', גלעין עץ תמר בן 2000 שנה שנתגלה באתר מצדה. הגלעין עצמו נחשף במהלך חפירות בארמון הורדוס בשנת 1965. לפני כשנה, בחודש נובמבר 2011, הוא התחזק וגדל עד שהתאפשר לטעת ממנו עץ תמר בקיבוץ קטורה. לתמר הארצישראלי, כך מסתבר, שורשים איתנים כמו אלו של הסיפור הישראלי השואב מהקשר שבין העם לאדמה ומהשילוב שבין רוח והגשמה.

בישראל של היום, התמר הוא פרי בצמיחת שיא. בישראל נטועים כ-42 אלף דונם תמרים. אליהם מתווספים עוד כ-2000 דונם מדי שנה. בשנת 2011 עמד סך היבול על 7000 טון, ואילו בשנה זו הוא יחצה את קו ה-30000 . רוצים לקרוא עוד? להרחבה נוספת.

שובו אלינו גם מחר לפרק שלישי קצר, אבל עמוס בגאווה חקלאית מקומית.

מוצר חדש עולה על המדף – פרק שלישי בסדרת ט"ו בשבט

$
0
0
לא רק מכתבים המכילים ניירת, נתקבלו בלשכת ראש הממשלה הראשון. בדיוק כפי שתמונה אחת שווה אלף מילים, אין טוב לעיתים מהעברת מסר בהמחשה ויזואלית. במסגרת הכנת הרשומות לקראת ט"ו בשבטמצאנו אוצר קטן, לא ניירי בעליל, בתוך מכלי האחסון. בפעם הקודמת, הייתה זו הפתעהשנשתמרה בטעות. הפעם מדובר במזכרת ייחודית, שנשלחה כמעט ישירות מהשדה אל שולחנו העמוס של בן גוריון.

"בשמחה רבה אני מתכבד להגיש לכבודו, תוצרת ראשונה של סיבי פשתן מארצנו האהובה (אחרי אלפיים שנה). את התוצאות של עבודה חלוצית שהחלה לפני שלוש שנים, זכינו לראות היום. מכונות הפשתן בבאר טוביה הניבו תוצרת משביעת רצון", נאמר באיגרת המצורפת.
פשתה תרבותית / ויקיפדיה
השימושים המוכרים והנפוצים יותר של צמח הפשתה, באים לידי ביטוי בתעשיית הטקסטיל, המזון והרפואה. הסיבים המצויים בו ידועים בחוזקם ובגמישותם, ומכאן תועלתם הרבה. שר המסחר והתעשייה באותם ימים, דב יוסף, העביר בגאווה אף הוא סחורהדומה לעיונו של בן גוריון. למרות זאת, כעשור לאחר מכן, בשנת 1962, הוחלט להפסיק את הגידול מסיבות של חוסר כדאיות כלכלית.

רוצים להעשיר את סלסלת הפירות בשולחן החג? יש לנו עוד מחר, בסיכוםאילנות אופטימי במיוחד.

לקראת הבחירות: פריימריס נוסח 1977 – התקדים המעניין לשימוש בשיטה זו על-ידי תנועת ד"ש

$
0
0

שיחה בין ראש הממשלה מנחם בגין לסגנו השר יגאל ידין בעת הדיון על חוק ירושלים, במליאת הכנסת בירושלים.
Photo: HERMAN CHANANIA, 29/07/1980
אנו נמצאים כמה ימים לפני הבחירות לכנסת ה-19 בסופה של מערכת בחירות מליאת תהפוכות. בפרסום זה אנו רוצים לתת קצת פרספקטיבה היסטורית לאירועים האקטואליים ולשם כך אנו חוזרים  עשר כנסות אחורה לבחירות לכנסת התשיעיתשהתקיימו ב-17.5.1977. בבחירות הנוכחיות מתמודדות כמה רשימות של מפלגות חדשות שהוקמו לקראת הבחירות האלה, שחלקן עוצבו סופית רק ברגע האחרון לפני הגשת הרשימות אחרי שורה של פילוגים, איחודים, הצטרפויות ומעברים של מועמדים ממפלגה למפלגה. הרכבי הרשימות החדשות וחלק מהמפלגות הוותיקות נקבעו על-ידי מנהיגיהן בשונה משלוש מפלגות ותיקות מרכזיות ("הליכוד", "מפלגת העבודה" ו"הבית היהודי") שבהן נערכו בחירות מקדימותלרשימות המועמדים לכנסת בשיטת  המכונה כיום "פריימריס" (בחירה על-ידי כל חברי המפלגה), הרווחת במערכת הפוליטית הישראלית מאז שנות ה-90.
לא רבים יודעים שהמפלגה הראשונה בישראל שערכה בחירות מקדימות לרשימת מועמדיה לכנסת בשיטת הפריימריס  הייתה "התנועה הדמוקרטית לשינוי" (שכונתה בקיצור ד"ש) שהוקמה לקראת הבחירות לכנסת התשיעית. הגרעין המייסד של של ד"ש הייתה קבוצת אנשי ציבור שהתארגנו במהלך 1976 תחת הנהגת הארכיאולוג ורמטכ"ל לשעבר, הפרופ' רא"ל (מיל')יגאל ידיןבמטרה ליצור אלטרנטיבה פוליטית מרכזית הן לסיעת "המערך" (גוש פוליטי משותף שאיחד את מפלגת העבודה ומפ"ם) שהחזיקה בשלטון והן לסיעת "הליכוד" שהייתה הסיעה הגדולה באופוזיציה והיריב המרכזי של "המערך". הקבוצה של ידין שכונתה בתחילה "התנועה הדמוקרטית" התאחדה לקראת הבחירות עם תנועה פוליטית ליברלית בשם "שינוי"בראשות המשפטן פרופ' אמנון רובינשטיין(שנוסדה עוד לפניה בשנת 1974) והשם ד"ש שניתן למפלגה המאוחדת שילב את שמות שני הגופים המייסדים. בשלב מאוחר יותר חברו אליהם קבוצות נוספות: מפלגת "המרכז חופשי"בראשותשמואל תמירשעזבה את הליכוד, קבוצה בראשות אלוף (מיל')מאיר עמיתשעזבה את מפלגת העבודה וחלק מאנשי התנועה החברתית "עודד"שכולן התמזגו במפלגה החדשה.
בשונה מהמפלגות החדשות שהוקמו בישראל בשנים האחרונות לא הורכבה רשימת המועמדים של ד"ש על-ידי המנהיג יגאל ידין או על-ידי ועדה מסדרתשל מנהיגי הקבוצות שהקימו אותה אלא בבחירות מקדימות בהשתתפות כלל מתפקדי. הפניה לשיטה זו הייתה חריגה בתקופה זו במערכת הפוליטית הישראלית  גם ביחס למפלגות הוותיקות שכמעט כולן הרכיבו את רשימות המועמדים על-ידי ועדה מסדרת (מלבד תנועת "החירות", המפלגה הראשית בסיעת "הליכוד", שמועמדיה לכנסת נבחרו ב-1977 לראשונה על-ידי מרכז המפלגה). מקימי ד"ש רצו ליצור מפלגה מסוג חדש בעלת אופי דמוקרטי החליטו לבחור את כל רשימת המועמדים כולל מס' 1 ברשימה בבחירות בסיבוב אחד על פי העיקרון "הכל בוחרים את הכל". למעשה הם לקחו מנהיגי המפלגה סיכון מסוים שידין לא יבחר לראש הרשימה ויאבד את הנהגת המפלגה לטובת מועמד אחר,  אך הנחת העבודה שלהם הייתה שרמת הפופולריות שלו בציבור הרחב ובקרב ציבור המתפקדים תבטיח את בחירתו למקום הראשון ברשימה. שיטת הבחירות שנשאה את השם "הקול הנייד" כללה אלמנט של דירוג המועמדים על-ידי הבוחרים באופן שמיקומו הסופי של כל מועמד ברשימה יקבע לא על-יד מספר הקולות האבסולוטיים שהוא קיבל אלא על-ידי שקלול של מספר הקולות והדירוגים שנתנו המצביעים לאותו מועמד (בדומה ל"שיטת הארוויזיון" שהונהגה בפריימריס שנערכו לאחרונה במפלגת "הבית היהודי"). בסופו של דבר, למרות כמה אנומליות שנוצרו בהרכב הרשימה, נבחר ידין לראש הרשימה ולמקומות הראשונים אחריו הגיעו מנהיגי הקבוצות המרכזיות שהקימו את ד"ש: רובינשטיין, עמית ותמיר.
הפריימריס שבהם השתתפו כ-25,000 מתפקדים עוררו התרגשות רבה בין חברי המפלגה ובמיוחד תהליך ספירת הקולות לקראת פרסום התוצאות. התרגשות זו באה לידי ביטוי במקאמה הומריסטיתמאת אחת הפעילות בד"ש בשם רותי צחי, שאנו מביאים כאן. עותק של המקאמה הוענק ע"י הכותבת עם הקדשה אישית לפרופ' רובינשטיין, שמילא את תפקיד יו"ר מערכת הבחירות שלה והוא כלול בארכיון האישי של פרופ' רובינשטיין שהופקד בארכיון המדינה (בתיק שסימולו פ-4095/8). המקאמה הוקראה במסיבה שערכו ראשי המפלגה ופעיליה בערב לפני יום הבחירות (16.5.1977). מקום מיוחד ניתן במקאמה לתיאור של ליל ספירת הקולות עם תום הבחירות פנימיות במפלגה ותיאור זה מעביר היטב את ההתרגשות והרוח החלוצית שליוותה את התהליך: 
לילה משגע – ליל הספירה
מאות מתנדבים ממתינים בשורה
מכל מין, גיל וצבע הם באים שוקקים
ברחוב מורם נוצרים כבר פקקים. 
למתנדבי "הדר" יד בכל עבודה
הם נפלאים, רבותי, ממש אגדה
קשיש, סטודנט וגברת עם פרווה
מן פאתוס כזה וברצון וחדווה. 
פחי קלפיות על כל שולחן
ופתאום מתברר שאין אף פותחן.
אז פותחים בשיניים וקצת נפצעים
ולמרות זאת שרים "מה טוב, מה נעים". 
וסופרים וסופרים וסופרים וסופרים
סכנין וסביון, עוספיה ונירים
ובשעות הקטנות הסופרים כבר יודעים
ש"נאמבר ואן" שלנו הוא יגאל ידין 
והשחר עולה ומתים כבר לישון
מתנדב ישיש מכריז בגאון:
"חברה, זאת הרי בכלל כבר לא תיאוריה
אנחנו עושים כאן היסטוריה". 
יש לשים לב לכך שכותבת המקאמה מתייחסת לבחירה של יגאל ידין ל"נאמבר ואן" (מספר 1) ברשימת ד"ש לכנסת כעובדה שהתבררה רק במהלך ספירת הקולות, כלומר כתוצאה שלא הייתה מובנת מאליה. מעבר לכך יש במשפטה "אנחנו עושים כאן היסטוריה" ביטוי למודעות של הכותבת להיותם של הפריימריס במפלגתה תקדים היסטורי במערכת הפוליטית הישראלית. בנוסף לתיאור של הפריימריס כוללת המקאמה תיאורים של אנקדוטות מהפוליטיקה הפנימית של ד"ש והיערכותה לבחירות שחלקם מובנים היום רק למי שהיה פעיל בד"ש. מה שבולט בעיקר הוא רוח ההתלהבות של פעילי המפלגה ומועמדיה המשתקפת דרך המקאמה. המקאמה מסתיימת בתיאור הציפיה הדרוכה ליום הבחירות שהתרחש למחרת המסיבה שבה הוקראה המקאמה (ולאחריו דברי פרידה של כותבת המקאמה שתכננה לחזור לעבודתה באל-על למחרת הבחירות): 
ומחר נלך לבחירות רבותי
שייגמר כבר המתח – מספיק ודי
בטוטו-מנדטים משתתף כל אמיץ,
הבניין כולו מתוח כקפיץ... 
יש לציין שמעבר לשיטת הבחירות הפנימיות החדשנית שהונהגה בד"ש היוותה מפלגה זו התארגנות פוליטית חסרת תקדים במערכת הפוליטית הישראלית מבחינת הגיוון הפוליטי והחברתי של הקבוצות שהתמזגו לתוכה ומבחינת המעמד שהיא הצליחה לתפוס בתקשורת ובציבוריות הישראלית כמפלגה בעלת פוטנציאל לניצחון בבחירות, או לפחות להפיכתה ל"לשון מאזניים" שתוכל לקבוע מי משתי המפלגות הגדולות תרכיב את הממשלה הבאה.בסופו של דבר לא הצליחה ד"ש להפוך ל"לשון מאזניים" והמהפך הפוליטי שבו עלה "הליכוד" לשלטון התבצע בזכות קואליציה שלו עם המפלגות הדתיות, שסיפקה עבורו רוב פרלמנטרי גם לא ד"ש. יחד עם זאת הישג של 15 מנדטים שקבלה ד"ש כשלעצמו היה הישג חסר תקדים בגודלו יחסית למפלגות חדשות שהתמודדו במערכות הבחירות לפני 1977. בשלב מאוחר יותר נכנסה ד"ש לממשלה ויגאל ידין התמנה לתפקיד סגן ראש-הממשלה. הצלחתה האלקטורלית של ד"ש לא מנעה בסופו של דבר את ההתפוררותה והיעלמותה מהנוף הפוליטי בשלב מאוחר יותר, אך נכון לזמן שבו נכתבה המקאמה שררה בין פעילי המפלגה רוח אופטימית של ציפיה דרוכה להצלחה בבחירות.

חורף 1969

$
0
0

מרץ 1969 - שלג בחרמון ואילו באילת קרני שמש חמימות, או על פי דברי הקריין ביומן "... אילת, חודש מרס, השמש זורחת, החמנייה פורחת והמתרחצים משתזפים. בחרמון, אותו יום בחודש מרס, הרוח נושבת, המגלשה גולשת והמחליקים נהנים בשלג... "




יומן כרמל - הרצליה מספר 356
סימול בארכיון המדינה טס 1104/2
 

עץ חיים – כמו האדם גם העץ צומח

$
0
0
מיליון דונם אדמה, 240 מיליון עצים
המקורות היהודיים שיוו ערך רב לצומח, וקראו לפעולה נמרצת וחיובית בכל הנוגע לשמירת הטבע. המקרא מציין: "כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל", ואף מגדיר את דיני הלחימה באופן הבא: "כי תצור אל עיר ימים רבים להילחם עליה.. לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן". אפילו בעתות חירום נדרשת רגישות אל מול העץ, כדימוי חי בטבע הסובב. ישראל היא המדינה היחידה בעולם, שבה יש היום יותר עצים משהיו בה בראשית המאה ה-20.מפעל ייעור מוצלח שכזה, מוכרח להתבסס על ערך מנחה ופעילות מלווה. עם זאת, לא תמיד היה היישום קל ופשוט נוכח אתגרי התקופה.

עם סיכום העשור הראשון למדינה, הגדיר שר האוצר לוי אשכול, את היעד הבא: הגברת הייצור התעשייתי. "השנים הקרובות, העשור הבא, סימנם תיעוש הארץ", ציין. אשכול כרך את השינוי הדרמטי שבהעברת הדגש מחקלאות לתעשייה, במיצוי מקורות הקרקע והמים הזמינים. בעניין זה, אמר: "אני רואה במדינה סוף לקרקע וסוף למים. לא נעים כל כך לראות את הדבר הזה, ומשום כך אני צועק, עכשיו – תעשייה". למרות האמור, נותר אשכול חקלאי בנשמתו. עדות לכך היא מספר מכתבים שכתב לרשויות שונות, בהם העיר על הטיפול הלקוי בעצים הגדלים בצדי הדרכים, וכך כתב אל מנכ"ל משרד העבודה:
ה' באב, תשי"ח, 22 ביולי 1958
אל יצחק עילם, ירושלים.
לבי שותת דם בראותי מדי פעם את העצים הנרצחים לאורך הכבישים בארץ בבואכם להרחיבם. מדוע לא ניתן לכרות העצים בצורה מסודרת בטרם יוחל בהרחבת הכביש, על מנת למנוע התמונה העגומה של עצים אשר הושחתו באכזריות על ידי הבולדוזרים, והמונחים כנבלות פגורות בצדי הכביש.
תמונה זו נותנת רושם של בטלנות קלסית שאין הימין יודעת את אשר השמאל עושה. יד ימין נוטעת והשמאל עוקרת. חס אני לנפש העצים הללו.
לדעתי צריך לראשונה לעבור ולכרות העצים בצורה מסודרת לשימוש מתאים, כי הרי יש להם ערך כספי וכלכלי, ורק לאחר מכן יש להתחיל בעבודת הרחבת הכביש.
בברכה, לוי אשכול, שר האוצר.
לוי אשכול ויצחק לוי, מנהל משרד החקלאות
בעת סיור בנגב הדרומי, 1958 / ארכיון העבודה והחלוץ
מכתבו של אשכול, מופיע בכרך ההנצחה שיצא לאור על ידי ארכיון המדינה: ימימה רוזנטל (עורכת), "לוי אשכול ראש הממשלה השלישי: מבחר תעודות מפרקי חייו (1969-1895)", הסדרה להנצחת נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה, עורכים ארנון למפרום וחגי צורף, ירושלים תשס"ב, (אתר ספריית "כותר"), עמ' 337.

אנו בוחרים לסכם את סדרת ט"ו בשבט, בדבריו של בן גוריון, בנטיעות יער הנשיאבשנת 1949: "מכל המעשים המבורכים שאנחנו עושים בארץ הזאת, אינני יודע אם יש מפעל פורה יותר ואשר תוצאותיו כה מועילות כנטיעות העצים, המוסיפים יופי לנוף ארצנו, משבחים את האקלים ומוסיפים בריאות לתושבי הארץ. העץ הוא מקור של אושר חומרי במידה כזו שלא ישווה לו שום דבר אחר. גם עצים אשר קוראים להם עצי סרק, וגם עצי מאכל, כל אחד מהם הוא מקור של כוח. צריך ללמוד כיצד לנצל כל קורטוב של חומר כזה ולכסות את כל שטחה ההררי וערבותיה של ארצנו, אשר לא יצלחו לדבר אחר, בעצים".

בפסק דין מרתק של בית המשפט העליון, בעניין הפקעת קרקעות בשנת 2009, אמר השופט אליקים רובינשטיין: "מבקש אני להוסיף, כי נושא הייעור במקום ששמם או היה עזוב לפני כן, תפס מקום מרכזי באתוס שבכנפיו קמה מדינת ישראל, כפיתוח הארץ וכהפרחת השממה". בסיכום הכרעת הדין בחר לצטט את דברי בן גוריון וסיכם, "וכל המוסיף גורע".

חג שמח !

פרסום חדש - 45 שנים לרצח מרטין לותר קינג

$
0
0
תודה על הזמנתך לבקר 'בארצך הנהדרת' ('wonderful country'), כך כתבהכומר מרטין לותר קינגלראש ממשלת ישראל לוי אשכול במאי 1967 בתשובה על הזמנתו של אשכול לבקר בישראל כאורח ממשלתה. זה היה שיאם של המאמצים שעשו גופים יהודיים וישראליים, וממשלת ישראל בכלל זה, להביא את הכומר קינג לביקור בישראל. המאמצים נמשכו כמה שנים אך לא נשאו פרי.

קינג נואם בפני מפגינים באוניברסיטת מינסוטה 1967 / ויקיפדיה
מרטין לותר קינג, מנהיג תנועת זכויות האזרח והשוויון לשחורים בארצות הברית, נולד ב-15 בינואר 1929 ונרצח ב-4 באפריל 1968. ב-21 בינואר 2013, כמדי שנה ביום שני השלישי של ינואר, יחול בארצות הברית יום מרטין לותר קינג. לרגל היום, ובמלאות 45 שנים לרצח קינג, מציג ארכיון המדינה 17 תעודות מאוספיושעוסקות בקשרים שנרקמו בינו לבין מדינת ישראל ובניסיונות שנעשו להביאו לביקור בארץ.

קבר יוסף בנימיני באביחיל

$
0
0
הפוסע בחצר בית הספר היסודי במושב אביחיל נתקל בעמוד שיש גבוה ועליו מוצבת מנורה בת שבעה קנים. על בסיס העמוד מופיעה הכתובת הבאה:

פה נפל על משמרתו
יוסף בן מנוח בנימיני ז"ל
בהגנו על הישוב הזה
נולד בשנת תרמ"ז
נפטר כ"ז שבט תרצ"ג
ת.נ.צ.ב.ה.

זהו קברו של יוסף בנימינישנהרג בדיוק כאן, לפני 80 שנים, ב-22 בפברואר 1933 - כחצי שנה לפני שהוקם שם בית הספר של היישוב אביחיל - מושב עובדים של משוחררי הגדודים העבריים שעלה לקרקע בקיץ 1932. יוסף בנימיני, מוותיקי העלייה השנייה איש "השומר" והגדודים העבריים, היה מזכיר המשק. ביום מותו התחוללה תגרה בין תושבי אביחיל לבדואים משבט בלאונה. בדואים אלה התגוררו במקום בו הוקמה אביחיל, אך לא היו בעלי הקרקע. בתגרה נפגע בנימיני בראשו ולאחר מספר שעות נפטר.
יש גרסאות שונות לגבי מותו. העיתונות הארץ-ישראלית דיווחה שהוא נפגע מגברים בדואים שהיכוהו בנבוטים (מקלות). אך "ספר אביחיל" שערכה רות פורת לפני כעשר שנים טוען שאישה בדואית זרקה כד על ראשו ובכך גרמה למותו.
בעקבות מותו של בנימיני, החליט יצחק בן-צבי, יושב ראש הוועד הלאומי (הגוף היציג של יהודי ארץ-ישראל בתקופת המנדט הבריטי) לעשות את בנימיני לגיבור לאומי. לכן הוא יזם הקמת אנדרטה מונומנטלית על קברו - בדומה לקבר הארי השואג בתל חי. את המצבה תכננה גיסתו, הפסלת בתיה לישנסקי. הוא השיג היתר מרשות העתיקות המנדטורית להביא מחורבות קיסריה עמוד שיש לצורך העניין. העמוד הובא למקום בדצמבר 1935.אולם מאז שכב העמוד במשך שנים על הקבר ושימש מוקד למשחקי הילדים ביישוב.
מסיבות שונות פחת עניינו של בן-צבי בנושא וגם כוחו הפוליטי הלך ונחלש. יוסף בנימיני לא הפך גיבור לאומי בציבור בארץ-ישראל. בן-צבי חידש את העיסוק בעניין רק בקיץ 1944. בסופו של דבר, בנובמבר 1947, הוקמה האנדרטה על הקבר. בראשה הוצבה מנורה בת שבעה קנים - סמל הגדודים העבריים. אנדרטה זו הוקמה לפי תכנונה של לישנסקי בעיקר הודות לוועדת ציוּן - ועדה שהקימה מועצת פועלי תל אביב להקמת מצבות לפועלים גלמודים. האנדרטה משמשת כמצבה לבנימיני - לא כמוקד הערצה לגיבור לאומי.
בקרוב יצא לאור גיליון "ארכיון" (כתב עת המשותף לארכיון המדינה ולאיגוד הישראלי לארכיונאות ומידע) המוקדש לאתרי מורשת לאומית. בגיליון זה יופיע מאמר המוקדש לפרשה זו.

משפט הרופאים בברית המועצות - פרק ב'

$
0
0
בהמשך לרשומה שהעלינו ב- 13 בינואר על משפט הרופאים בברית המועצותמעניין לקרוא את הדברים שנאמרו בישיבת ממשלת ישראל מ- 18 בינואר, חמישה ימים מאוחר יותר. מחילופי הדברים בישיבה ניתן להבין שבאותו זמן לא היו לממשלת ישראל ידיעות ברורות על האירועים בברית המועצות. השר משה שפירא העלה את השאלה עד כמה היה האירוע מכוון נגד יהודים. הוא ציין ש"כנראה ברוסיה עומדים בפני טיהור רחב מאוד ועלינו להיות זהירים שאנו לא נרצה לראות בזה רק נקודה יהודית. אם אנו מדגישים יותר מידי את הנקודה היהודית זה עלול להיהפך לנקודה יהודית. אין אני יודע מה קרה ברוסיה, אבל כנראה שהעניינים שם רציניים מאוד וטוב יהיה אם אנו עוד נחכה להתפתחות העניינים". השר פנחס לבוןענה לו שיש כאן עניין נגד היהודים. כיוון שגם לא יהודים אשר עומדים שם למשפט מואשמים בהיותם שליחים של ארגון בינלאומי יהודי – הג'וינט. השר שפירא חזר והתעקש שהבחירה בג'וינט מלמדת על החרפת היחסים של ברית המועצות עם אמריקה דווקא וישראל היא לא במוקד העניין. ועל כן הוא מתנגד להצעה, שהועלתה בישיבה, להביא את עניין ההסתה נגד עם ישראל בפני האו"ם: "אנו איננו צריכים כבר לעשות את השליחות של אמריקה ושהם יראו בזאת התגרות שלנו ברוסיה".
השר משה שפירא היה בדעת יחיד. חבריו לממשלה ראו באירועים ביטוי מובהק של אנטישמיות. כך דינור בדבריו וכך גם גולדה: "במשפטי פראג לא הסתפקו בהעמדת יהודים למשפט, אלא היו מעוניינים להציג את העם היהודי כנאשם במשפט זה, היו מעוניינים להציג ארגון בינלאומי יהודי – ההסתדרות הציונית  ואת מדינת ישראל כחלק של ארגון אחד כולל, כלומר היהדות הבינלאומית העומדת כאויב נגד כל החלק הזה של העולם וזה חוזר עכשיו במשפט מוסקבה ועל זה אי אפשר לעבור בשתיקה". השר לבון אף הוסיף ואמר ש"במשפטים הללו הוצגו מדינת ישראל והציונות כזקני ציוןהמחודשים, אשר תפקידם להרוס את העולם ולחבל בטובתם של עמי העולם...בתהליך כולל ואחיד המדינות (במזרח אירופה) מורות ומודיעות שהעם היהודי כעם והיהודים כיהודים וארגונים יהודיים מוסמכים ארגנו רצח, זהו עם של מרעילי בארות...".עם זאת, בין אם ההסבר לאירועים הוא אנטישמיות ובין אם הוא הסבר אחר,  יש בין המתדיינים הסכמה גורפת על כך שהודעת הממשלה שתבוא בעקבות האירועים בברית המועצות תכלול בהכרח דרישה להרשות את יציאת היהודים מברית המועצות נוכח הסכנה לקיומם שם והם משתמשים במינוח: "שלח את עמי".
משפט הרופאים היה נקודת מפנה ביחסה של ממשלת ישראל כלפי ברית המועצות. עד לאותה שעה הקפידה על זהירות רבה בהתבטאויותיה לגבי מצב היהודים שם ולגבי זכותם לעלות ארצה, ועתה יצאו שריה בחריפות נגד מדיניותה של ברית המועצות בעניין זה. כחלק מן המערכה הציבורית נגד "מצדיקי הדין" (גופים בישראל שהצדיקו את משפט הרופאים) דברו שרי הממשלה על הצורך להיאבק בקומוניסטים בישראל שעוסקים בהסתה אנטי יהודית בתחומי המדינה. השר לבון  אמר שממשלת ישראל היא ממשלה של כלל תושבי ישראל אבל היא גם ממשלה של מדינה שהדאגה לגורל היהודים הוא חלק אורגני של שליחותה ועליה לראות בהסתה נגד העם היהודי, המנוהלת על ידי ישראלים בשירות אינטרס זר והצדקת הסתה זו על ידיהם, מעשה עוין כלפי מדינת ישראל ולפעול בהתאם לתפישה זו. הדיון התמקד בשאלת הפעולה נגד מק"י, נגד העיתון "קול העם" ובתחולת חוק החסינות של חברי כנסת. גם בדיון על מק"י הציע השר שפירא קול מתון והצביע על כך שגם באמריקה  "שבה יש "ציד מכשפות"  די הגון, בכל זאת לא פרקו את התנועה הקומוניסטית ולא סגרו את העיתונות שלה, ואין אני חושב שאנו נוכל להיות הראשונים שנעשה דבר זה. אני חושב שיזיק להם יותר שאם על כל כתיבת מאמר מסויים נסגור את העיתון לחמישה ימים, ועל הישנות החטא נסגור עוד הפעם אנו צריכים להכביד את חייהם במידה כזאת שתחלש עבודתם והשפעתם על הנוער". גם הפעם לבון חלק עליו ואמר שיש להתייחס בחומרה רבה לפעילות של מק"י נגד מדינת ישראל. הפעולה נגדם אינה על שום היותם קומוניסטים אלא משום שהם מייצגים תופעה יהודית חדשה וחמורה של יהודים שאינם נתונים בסד, להיפך, הם נתונים בחיי חופש, והם מקבלים על עצמם להיות הנושאים, המפיצים והמצדיקים תורת אנטישמיות חדשה במדינת ישראל. ולכן כל מעשה שיעשה נגדם אינו מעשה נגד הקומוניסט סתם אלא הוא מעשה נגד עוכרי ישראל המשתמשים בזכויות שמדינת ישראל נותנת להם כדי להפיץ שנאת ישראל. מעניין שאירוע שמתרחש מחוץ לגבולות מדינת ישראל מייצר דיון שרובו מוקדש ל"אויב הפנימי".


כרזות דיוקניהם של מנהיגי ברית המועצות, לנין וסטאלין, מתנוססים על משאית בחג הפועלים, תל-אביב, 1 במאי, 1950
צלם: האנס פין, מאוסף לשכת העתונות הממשלתית
 הנושא של משפט הרופאים נדון שוב בישיבת ממשלה מ- 1 בפברואר. שר החוץ, משה שרת הציע להיענות ליוזמה של חוגים ציוניים באירופה לכנס כינוס יהודי עולמי שמטרתו להשמיע את עמדת היהדות בעניין זה והביא נימוקים לעמדתו. בין השאר אמר שהאירועים בברית המועצות מייצגים לא אירוע חד פעמי אלא קו ברור שהולך ומתגלה בצורות שונות ושיש להיערך למערכה ממושכת לפני שהמצב יוחמר ומכיוון שברית המועצות לא אדישה לחלוטין לדעת הקהל העולמית  - על מדינת ישראל לעורר אותה להגיב כנדרש. ב- 10 בפברואר התרחש הפיגוע בצירות הסובייטית בתל-אביבוברית המועצות הודיעה על ניתוק היחסים עם ישראל. בישיבות שהתקיימו ב- 10 בפברואר וב- 15 בו דנה הממשלה בניתוק היחסים. בן-גוריון, שלא נכח בישיבה הראשונה שבה נדונו משפטי הרופאים, הביע את תמיכתו בעמדת שרת בעד כינוס יהודי עולמי. לדבריו - גם אם מדינת ישראל לא תשתתף בכינוס באופן ישיר וגם אם לא תהיה ממנו תועלת ממשית  יהיה זה אסון מוסרי אם ישראל לא תצרף קולה למחאה נגד גילויי האנטישמיות במזרח אירופה ותתבע את קיום היהדות וכבוד היהודים שם.


חברי המפלגה הקומוניסטית הישראלית על גבי משאית מקושטת בדגלים ברחובות תל-אביב ביום העצמאות
23 באפריל, 1950 צלם: טדי בראונר, מאוסף לשכת העתונות הממשלתית


המשך לפרסום מרטין לותר קינג

$
0
0

בשבוע שעבר, פרסמנו פרסום מיוחד על קשרי ישראל עם מרטין לותר קינג, לרגל 45 שנה להירצחו ולקראת יום מרטין לותר קינג החל היום בארה"ב. בפרסום הראנו, כיצד ניסו יהודים אמריקאים ופקידים ישראלים לשכנע את מרטין לותר קינג לבקר בישראל.

יחסו של מרטין לותר קינג לישראל היה מוקד לוויכוח לפני כמה שנים. המזרחן פרופ' מרטין קרמר (נשיא מרכז שלם) פרסם מחדש בבלוג שלומאמר שהעלה במרס 2012 על אמרה שיוחסה לקינגבה צוטט כאומר כי "כאשר אנשים מבקרים הציונות, הם מתכוונים ליהודים. אתם מדברים על אנטישמיות!".

ב 2004, טענו שני פלשתינים-אמריקאים בארה"ב כי הציטוט הזה מוטעה או מסולף. אם לסכם את טיעונם, קינג לא אמר המצוטט למעלה מכיוון שלא היה יכול להיות במקום בו נטען שאמר הדברים – קיימברידג' מסצ'וסטס – לפני הירצחו.  במחקר מפורט ומדויק, הוכיח קרמר כי קינג היה וביקר בקיימברידג' בסוף אוקטובר 1967.

כמו כן, פרסם פרופ' קרמר בפייסבוק פוסטר מעניין מאודשל ביקורו המתוכנן של מרטין לותר קינג בנובמבר 1967, כנראה ביקור שתוכנן לאחר הביקור שבוטל בעקבות מלחמת ששת הימים. פרסמנו באתר ארכיון המדינה את הזמנתו של קינגע"י ראש ממשלת ישראל, לוי אשכול ואת היענותו של קינג להזמנה.

בשעה שכתבתי את הפוסט הזה, פרסם פרופ' קרמר מאמר נוסףובו תשובה לשאלה שנותרה פתוחה לאחר שהעלנו את הפרסום לאתר הארכיון: מדוע לא ביקר הכומר קינג בישראל במאי 1967 כפי שהבטיח לרה"מ אשכול? פרופ' קרמר מצא התשובה בתיקי האזנות הסתר שערכה לשכת החקירות הפדרלית (FBI) לקינג ולעוזריו. בשיחת ועידה שערך עם עוזריו ביולי 1967 התבטא קינג כי "אם ייסע למזרח התיכון, הוא יקלע למצב בו ארור יהיה אם יאמר זה וארור יהיה אם יאמר זאת, והוא ספג מספיק ביקורת והאשמות כולל שהוא פרו-ערבי" [התרגום שלי] וכי "אני [קינג] חושב, כי אם אלך העולם הערבי, וכמובן אפריקה ואסיה, יפרשו זאת כתמיכה במעשיה של ישראל, כאשר אני ספקן בעצמי בנושא" [התרגום שלי]

רה"מ נתניהו: יש חגיגה של נטיעות בישראל

$
0
0
בפתח ישיבת הממשלהשנערכה בתחילת השבוע, ציין ראש הממשלה את ט"ו בשבט הקרב.

בשבוע החולף, העלינו לקראת החג סדרת פרסומים מיוחדת, אותה חתמנובדברי בן גוריון באירוע נטיעות ביער הנשיא. יער צרעה – הנשיא, הוקדש לכבודו של נשיא המדינה הראשון חיים וייצמן. את היער נטעו בשנות ה- 50 של המאה הקודמת, עולים חדשים שהגיעו לארץ ממזרח וממערב. ויצמן עצמו ראה בכך כבוד גדול, והדגיש, כי מפעל הייעור של קק"ל הוא בעיניו אחד ממפעלי ההתיישבות היקרים ביותר. באירוע הרשמי נבצר ממנו להשתתף, והוא מסראת ברכתובכתב. ימים ספורים לאחר מכן ביקר באתר, והעביר מכתבתודה ליו"ר הדירקטוריון של קק"ל על הטקס. בסיכומו, כתב: "זה אולי אחד המאורעות היקרים ביותר בחיי".
נשיא סין ג'יאנג זמין, בנטיעה ביער הנשיא בשנת 2000 / לע"מ

ד"ר ויצמן, ששנה זו עומדת בסימן 60 למותו, מצא חשיבות וערך רב בסביבה הירוקה. עדות מופלאה לכך, ניתן למצוא בתארו את אזור הפיתוח עליו תוכננה הקמת מכון זיו ברחובות בשנת 1933, לאחר ביקורו במקום: "דומה היה עלינו שאנו עומדים על ים של חול, לא היה עץ ולא חתימת דשא בחצר הענקית והריקה. בעיני רוחי ראיתי את המדשאות הירוקות של האוניברסיטאות ומוסדות המדע באנגליה ובאמריקה, וסברתי, שיהיה בכך משום אטימות והעדר כל רגש אסטתי אם נסתפק בהקמת הבניינים ולא נעשה דבר כדי לפתח את סביבתם" (מתוך הספר: "מאורן ועד תמר - מאה מיני עצים במכון ויצמן למדע").

לימים, עוצב סמל מכון ויצמן שעיצב האדריכל אריך מנדלסון בצורת עץ החיים. המכון עצמו טובל כיום בשדרות מוריקות בינות למבנים ולדרכי הגישה.
סמל מכון ויצמן למדע / ויקיפדיה
 
ונטיעות אלה

אשר אנחנו נוטעים לפניך היום
העמק שורשיהם וגדל פארם
למען יפרחו לרצון
בתוך שאר עצי ישראל
לברכה ולתפארה (מתוך תפילת הנוטע)

אתרי מורשת לאומית: גיליון חדש של כתב העת "ארכיון"

$
0
0
מהו אתר מורשת לאומית? מתי הופך מקום לאתר מורשת לאומית? מתי והיכן מחליטים לשמר אתר מורשת לאומית? היכן מבקשים מנהיגים להקים אתר מורשת לאומית? מתי מצליחים מנהיגי האומה ומקימים אתר מורשת לאומית - ומתי הם נכשלים בכך? היכן קם אתר מורשת לאומית והיכן קם אתר דתי?
שאלות אלה ואחרות עומדות במוקדו של הגיליון החדש של כתב העת "ארכיון", גיליון מספר 17, "אתרי מורשת לאומית". הגיליון כולל שבעה מאמרים הדנים ברובם באתרי מורשת לאומית במדינת ישראל:
מאמרו של רן אהרנסון דן ביצירה ובשימור אתרי מורשת לאומית; מאמרו של משה צימרמן על ארכיון משרד החוץ הגרמני כאתר מורשת לאומית בגרמניה (בין השאר ניתן למצוא בארכיון עדויות לחלקו של משרד החוץ הגרמני לשואה); מאמרה של אורית שחם-גובר על תכנון והקמת בית הפלמ"ח כאתר מורשת לאומית; מאמרו של דורון בר המתמודד עם השאלה מדוע קברו של רבי יהודה הנשיא בבית שערים לא הפך אתר דתי אלא אתר תירותי; מאמרו של ארנון למפרום על  ניסיונו הכושל של יצחק בן-צבי להפוך את קברו של יוסף בנימיני באביחיל לאתר מורשת לאומית; ומאמרם של יאיר פז ואסף זלצר על ניסיונם למצוא את אבני הפינה של האוניברסיטה העברית בהר הצופים. על אלה נוסף מאמרו של יהושע פרוינדליך החורג מנושא אתרי מורשת לאומית ודן במגבלות הצילום כאמצעי להבנת ההיסטוריה על סמך מקרה בוחן - בואה של אניית המעפילים "ניאסה" בפברואר 1944 לנמל חיפה.

הגיליון כולל 72 עמודים והוא מלווה בצילומים, חלקם בצבע, ותוכן עניינים ותקצירים באנגלית.

כתב העת "ארכיון" יוצא במשותף על ידי ארכיון המדינה והאיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע. חברי האיגוד יקבלו אותו לביתם. הציבור הרחב מוזמן לרכוש אותו על ידי שליחת המחאה בסך 40 ש"ח אל גזברית האיגוד גב' תלמה בחור, רח' הנשיא 44, זכרון יעקב 30900.

לזכר זינה הרמן

$
0
0

שבוע שעבר, ב 21 בינואר, נפטרה חברת הכנסת לשעבר ויקירת ירושלים, הגברת זינה הרמן.הרמן, אמה של חברת הכנסת לשעבר נעמי חזן, שימשה כמנהלת המחלקה לארגונים בינלאומיים במשרד החוץ, סגנית המחלקה לסיוע טכניבמשרד ראש הממשלה, חברה במשלחת ישראל לאו"ם ושימשה בתפקידים ציבוריים אחרים.

מלבד תפקידים אלו, הרמן הייתה גם אשת שגריר ישראל בארה"ב, אברהם הרמן. במהלך חיפוש החומר ל"תעודה ברשת" על קשרי מרטין לותר קינג עם ישראל (והפוסט בבלוג זה בנושא), עברנו על התכתבות שוטפת של זינה ואברהם הרמן ונתקלנו בשני מתכונים ששלחה זינה - מתכון לחצילים (נכתב  Hatzilim) ל"ספר הבישול של מועדון הקונגרס" (Congressional Club Cook Book): מועדון בוושינגטון הבירה של נשות חברי הסנאט ובית הנבחרים, ומתכון לפלאפל , שנשלח לגברת אטל גינברג (לא ברור אם זה שמה או נכתב בשיבוש).

נחמד לראות גם הצד הקליל יותר בחיי הדיפלומטים בחו"ל....

(התמונה מוויקיפדיה - אתר הכנסת)
 

שמונים שנה לעליית היטלר לשלטון בגרמניה: "הפסיכולוגיה של הגרמני היא לעולם על החופש האינדיבידואלי שלו...אילו עלה היטלר על ברלין כי אז היה נחרץ גורלו..."

$
0
0
"במינוי היטלר לראש הממשלה, אתה מסרת את ארצנו הקדושה לאחד הדמגוגים הגדולים בכל הזמנים. אני מנבא לך שאיש רע זה, יוביל את הרייך לתהום ויגרום לחורבן אומתנו. הדורות הבאים יקללו אותך בקברך על פעולתך זו" – כך כתב הגנרל לודנדורף, חברו של היטלר משכבר הימים, שהפך לאויבו, לנשיא הינדנבורגלאחר שזה מינה את היטלר לקאנצלר גרמניה ב- 30 בינואר 1933. השבוע ימלאו שמונים שנים בדיוק לעליית היטלר לשלטון – מאורע, שעל אף שעורר חששות בקרב רבים, בגרמניה ומחוצה לה, לא ניתן היה לשער בזמן אמת את היקף השפעתו על עתידה של אירופה ושל העולם כולו וכמובן של העם היהודי. במכתב השמור בארכיון המדינה מאוקטובר 1932, זמן קצר אחרי ניצחונו של היטלר בבחירות ושלושה חודשים בלבד לפני מינויו כקנצלר גרמניה כתב אדם בשם א. דוד שבאקו מזיכרון יעקב לאיתמר בן-אב"י, תוך שהוא מסתייג מחשש שביטא בן-אב"י נוכח האירועים בגרמניה במאמר שפרסם בעיתון שבוע קודם לכן. שבאקו כותב: "היטלר ומוסוליני אינם הכל. ישנו ה"עם" ומובן שאין להשוות את העם האיטלקי לעם הגרמני. האיטלקי מטבעו נוטה לדיקטטורה ושלטון פרלמנטרי זר לרוחו. הגרמני לא כך הוא. הפסיכולוגיה שלו היא לעולם על החופש האינדיבידואלי שלו...אילו עלה היטלר על ברלין כי אזי היה נחרץ גורלו לחלוטין במפלה...מי היו המתנגדים להסתערות זו? מעמד הפועלים בברלין, אזרחי ברלין גופא, הצבא והמשטרה. וידע גרינג שפלוגות ההסתערות לא יעמדו בפני הכוחות האלו...".
אדולף היטלר היה קנצלר (ראש הממשלה) ומנהיגה הטוטליטרי (פיהרר) של גרמניה הנאצית בשנים 1933 - 1945, וכן מנהיג המפלגה הנאציתמשנת 1920 ועד התאבדותו בפיהרר בונקר בברלין. עלייתם של היטלר והמפלגה הנאצית לשלטון נתאפשרו עקב הנסיבות החברתיות והמדיניות שנוצרו בגרמניה בתקופה שבין שתי המלחמות. רבים מן הגרמנים לא הסכינו עם תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה וטענו שתקיעת "סכין בגב האומה" בידי אויביה וחולשת העורף הם ששיתקו את החזית והובילו להתמוטטות. בעיני המתנגדים לתנאי הכניעה שהכתיב חוזה ורסאיהייתה הדמוקרטיה משטר כפוי שאינו הולם את המסורת והאופי הגרמני. תנאי חוזה השלום של ורסאי וחובת תשלום פיצויים גבוהים למנצחות התפרשו כנקמנות של המנצחים. תחושת התסכול, אי ההשלמה עם המצב והחשש מפני התגברות סכנת הקומוניזם וחוסר היציבות הכלכלית שפקדו את גרמניה וטלטלו אותה בתום המלחמה יצרו קרקע פורייה לצמיחת קבוצות ימניות רדיקליות ובכללן המפלגה הנאצית.
היטלר, חייל משוחרר שנפצע במלחמת העולם הראשונה, הצטרף ב-1919 אל קבוצה קטנה ושולית שהגדירה עצמה כמפלגת פועלים ולאחר מכן כמפלגה נאציונל-סוציאליסטית. בתוך זמן קצר, ובעזרת קבוצת פעילים הפך היטלר למנהיגה וגיבש את היסודות הגזעניים והאנטישמיים במצעה. מערכת התעמולה של המפלגה הלכה והשתכללה. גיוס התמיכה נעשה על ידי ביטאון ואסיפות המונים בהם אלמנטים מושכים - דגליםמצעדיםסמליםתזמורותמדים, טיולים לטבע, שירת עם ושאר אמצעים לליכוד החברים. במקביל לפעילות התעמולתית הוקם הכוח ה"צבאי" של המפלגה - פלוגות הסער (אס אה - S.A), שהטילו אימה בכוח הזרוע ברחבי גרמניה.
 ב-1923 עשו הנאצים ניסיון לבצע הפיכה ולתפוס את השלטון במינכן אך הניסיון נכשלּ. היטלר נאסר ובזמן ישיבתו בכלא כתב את ספרו "מיין קאמפף"בו ביטא את רעיונותיו על תורת הגזע ועל ההשתלטות הנאצית על העולם כולו. היטלר הבין שעליו להיאבק על כיבוש השלטון בדרכים הלגיטימיות שהעמידה לרשותו הדמוקרטיה, אם כי הוא ועוזריו הצהירו בגלוי שהחירויות הדמוקרטיות הן רק מכשיר שבעזרתו הם מבקשים להגיע לשלטון. לאחר שחרורו אורגנה המפלגה מחדש.

מצעד של אנשי אס. אה, 1923

בבחירות 1924 לרייכסטאגהשיגה המפלגה הנאצית 3 אחוזים בלבד מקולות הבוחרים והייתה מיוצגת בבית הנבחרים על-ידי 14 צירים ואילו ב-1928 צומצם כוחם של הנאצים והם קיבלו 12 צירים בלבד. המפנה קרה במערכת הבחירות של שנת 1930, הראשונה לאחר פרוץ המשבר הכלכלי הבין-לאומי. הנאצים זכו במפתיע ל-18.3 אחוזים מן הקולות שתורגמו ל- 107 צירים ברייכסטאג. ביולי 1932, עם 230 צירים, היו הנאצים לסיעה הגדולה ביותר ולכוח פוליטי דומיננטי. כיבוש השלטון התבצע אם כן באורח דמוקרטי.

מספר הקולות לו זכתה המפלגה הנאצית בבחירות בהן השתתפה:
בחירות
הצבעה
אחוז
מושבים
ברייכסטאג
הערות
מאי 1924
1,918,300
6.5
32
בתקופת מאסרו של היטלר
דצמבר 1924
907,300
3.0
14
עם שחרורו של היטלר ממאסר
810,100
2.6
12
שיא תקופת שטרזמן
6,409,600
18.3
107
אחרי פרוץ המשבר הכלכלי
13,745,800
37.4
230
אחרי מועמדותו של היטלר לנשיאות
11,737,000
33.1
196
בחירות דמוקרטיות אחרונות
17,277,000
43.9
288
אחרי עליית היטלר לשלטון
הנשיא הינדנבורג היה צריך להטיל על היטלר את תפקיד ראש הממשלה, אך היסס מכיוון שהמפלגה הנאצית נחשבה למפלגת אספסוף. הוא חשש שיווצר מצב של אנרכיה חמורה בגרמניה ומינה ראשי ממשלה אחרים אך הם לא החזיקו מעמד, לא הייתה להם תמיכה ברייכסטאג והנאצים טרפדו את פעולותיהם.

היטלר עם חברי מפלגה נוספים ב"בית החום", מפקדת המפלגה במינכן, 1930
הפיצול המפלגתי והבעיות הכלכליות הובילו לשיתוק הפרלמנט והממשלה. כדי לאפשר את קיומה של הממשלה נאלץ הנשיא להפעיל צווי חירום, מינה את ברנינג (מנהיג מפלגת המרכז) כקנצלר והסמיך את הממשלה להמשיך בתפקידה. כך למעשה ב- 1930 חדלה גרמניה להיות רפובליקה פרלמנטרית. הממשלות לא נבחרו אלא מונו ע"י הנשיא מתוקף צווי חירום. לאחר שנציגי התעשיינים, שקיוו שהיטלר ישמש בובה בידיהם, ויבלום את התחזקות הסוציאליסטים והקומוניסטים, פנו אל הנשיא, הסכים זה לבקשתם ומינה את היטלר לקנצלר גרמניה ב- 30.1.1933.

"...זה כמו חלום - ספור אגדה. הרייך החדש נולד. ארבע עשרה שנות עבודה הוכתרו בניצחון. המהפכה הגרמנית החלה!"כתב יוזף גבלסביומנו ב־30 בינואר 1933. תוך מספר שבועות הפך היטלר לדיקטטור בלעדי בגרמניה, והפעיל את שרשרת האירועים אשר הובילה למלחמת העולם השנייה ולמותם של כמעט חמישים מיליון בני אדם. עם עלייתו לשלטון החל היטלר בסילוק כל שאר המפלגות הפוליטיות. עד מהרה הייתה המפלגה הנאצית למפלגה היחידה. בהדרגה היא הפכה להיות ארגון מרכזי בניהול המדינה, ולמעשה נוצרה זהות בין מנגנון המפלגה למנגנון המדינה בכל הרמות - מהפקידים הזוטרים עד לשרים. המפלגה הנאצית  דרשה להשליט בגרמניה טוטליטריזם - שליטה בכל תחומי החיים - בפרט, בתרבות, בחברה, בכלכלה וחתרה לממש את תורת עליונות הגזע הארי. 
הקבינט הראשון של היטלר, 1933: היטלר, הוגנברג, פון בלומברג, וילהלם פריק, פון קרוסיגק, פון פאפן, גרינג
כהמשך לרשומה זו נביא שני מסמכים נוספים הקשורים לתקופת שלטון הנאציזם בגרמניה. שני מסמכים אלה נלקחו מתיקי לשכה 06של משטרת ישראל. המשיכו לעקוב!

מיחזור נייר בתל אביב בשנת 1938

$
0
0


מפעל הנייר של הקרן הקיימת לישראל בתל אביב - 1938.


בקטע הוידאו (ללא קול) ניתן לראות את תהליך מיחזור הנייר: השלכת פסולת הנייר למיכלי מיחזור, איסוף הנייר במשאיות, פריקתו במפעל, מיון הנייר, גריסתו, כבישת הנייר, אריזתו והובלתו (דרך הים) למפעל ייצור נייר לשימוש חוזר.
 
יומן כרמל מספר 127, סימול בארכיון המדינה קב 502/7




 

שמונים שנה לעליית היטלר לשלטון בגרמניה, 30 בינואר 1933 - חלק שני

$
0
0
בהמשך לרשומה על עליית היטלר לשלטון נביא כאן שני מסמכים שנלקחו מתיקי לשכה 06של משטרת ישראל, אשר הוקמה לשם הכנת משפט אייכמן, ושבמסגרת עבודתה אספה ברחבי אירופה מסמכים שישמשו נגד אייכמן בבית המשפט וחקרה את העדים המיועדים להעיד במשפט. המסמך הראשון מבטא את השקפת עולמו של היטלר בנושא היהודי, עוד לפני פרוץ המלחמה. זהו קטע מנאום של היטלר בפני הפרלמנט הגרמניב- 30.1.1939 בו הוא מדבר על "הבעייה היהודית" ועל האפשרות של השמדת הגזע היהודי באירופה, עוד טרם פרוץ המלחמה:
"...כי אירופהלא תכיר שלום כל עוד והבעיה היהודית לא תטוהר. יכול מאד להיות שבעיה זו תתקל בהסכם הכל באירופה, במוקדם או במאוחר, אפילו בין אומות כאלו אשר בדרך כלל לא מוצאות דרך אחת לרעותה. בעולם מרחבי התישבות מספיקים, אולם יש להפרד לחלוטין מהדעה, שאלוקים בחר דוקא בעם היהודי להיות, באחוז מסוים, מנצלי תועלת על גופם ומעבודתם הפוריה של עמים אחרים. היהדות תצטרך להתאים את עצמה לפעילות בניה הרוצה בדיוק כפי שעושים זאת גם עמים אחרים, או שהיא תפול במוקדם או במאוחר תחת משא של משבר שאי אפשר לתארו מראש. ודבר לי לאמר עתה ביום זה, הראוי לזכרון, וזה לא רק בשבילנו הגרמנים; בחיי הייתי נביא פעמים רבות ולרוב שמו אותי ללעג. בתקופת מאבקי לשלטון, היה זה העם היהודי בראש ובראשונה, אשר קיבל את נבואותי בלעג ובקלס, שאקבל לידי בגרמניהבאחד מן הימים את הנהגת המדינה, ועם זה של האומה כלה, ואז בין הדברים הרבים האחרים אביא לידי פתרון גם את הבעיה היהודית. חושבני שהצחוק האדיר הזה דאז נחנק בינתים בגרונה של היהדות בגרמניה.
ברצוני להיות היום שוב נביא; אם תצליח יהדות הממון הבינלאומית באירופהומחוצה לה לגרור עוד פעם אחת את העמים לתוך מלחמה עולמית, הרי תהיה התוצאה לא הבולשביזציה של כדור הארץ, ועם זה נצחון היהדות, אלא השמדת הגזע היהודי באירופה......."
מסמך אחר שנאסף על ידי לשכה 06 הוא מכתב שנכתב על ידי המופתי אמין אל חוסייניאל היטלר ב- 27 ביולי 1944, בו הוא מבקש שלא להתיר ליהודים לעזוב את גרמניה למצרים ולארץ ישראל כדי להחליפם בגרמנים שנמצאים שם. חוסייני פונה במכתב אל היטלר  בתואר ראיס:
"כב' הנשיא (ראיס) פיהרר הנכבד
במכתבי אליך מיום 5 ביוני 1944 הזכרתי את שיחתי איתך בעניין הסעת מספר יהודים, במסגרת תכנית החלופים עם המצרים האסורים מגרמניה. בקשתי ממך להתכבד ולנקוט בסדורים המתאימים למניעת נסיעתם של יהודים אלה בהסתמך ע"כ שסדורים אלה עולים בקנה אחד עם המדיניות הלאומית-סוציאליסטית של גרמניה, כפי שהוצהרה לרגל יום הזכרון להצהרת בלפור ב- 2 לנובמבר בשנה שעברה...... כן חוששים אנו שיותר למקצת יהודים השוהים בגרמניה ובצרפת, לנסע בשיירות אחרות לא"י באמצעות החלפתם בגרמנים...... בהתחשב בהשפעה הרעה שתהיה לחלופם של הערבים המוסלמים... אבקש למנע את הפעלת התכנית...".
(המכתב בגרמנית וקטע מן המקור בערבית, התרגום לעברית על ידי לשכה 06).


"בגרמניה הפסדנו את כל מאודנו ופה אנו מתפרנסים בדחק, ולמרות הכל הננו מאושרים בארץ אבותינו" - במלאת 80 שנה לראשית "עליית הייקים" – מכתב ברכה מנערה עולה מגרמניה למלך אנגליה, 1935

$
0
0
עולה מגרמניה מוכר נקניקיות בתל-אביב, שנות ה-30 -  באדיבות האתר "נוסטלגיה אונליין" http://www.nostal.co.il/Site.asp?table=Terms&option=single&serial=10579&subject=%EE%F7%F6%E5%F2%E5%FA%20%F9%E4%E9%E5&portal=%2%E1%E5%E3%E4%20%E5%EE%EC%E0%EB%E4

היום לפני 80 שנה, ב-30.1.1933, עלתה המפלגה הנאציתלשלטון בגרמניה. אירוע זה, שבו עוסקים שני פוסטים שפורסמו לאחרונה בבלוג זה,  סימן את ראשיתו של תהליך שהוביל בסופו לשואת יהודי אירופה. מיד אחרי עליית הנאצים לשלטון הם פתחובמסע רדיפות כנגד יהודי גרמניהשבה לידי ביטוי בחוקים מפלים, התנכלויותופעולות אלימות שהגיעו לשיאם בשלב שלפני פרוץ מלחמת העולם-השניה בפוגרומים של "ליל הבדולח". מסע הרדיפות גרם לעזיבת רוב יהודי גרמניה את המדינה במהלך השנים 1933 – 1939 והגירתם למדינות אחרות. כ-280,000 מתוך כ-500,000 יהודים שחיו בגרמניה ערב עליית הנאצית לשלטון עזבו אותה במהלך תקופה זו. רוב העוזבים היגרו לארה"ב, דרום אמריקה ומדינות אחרות במערב אירופה, אך כ-60,000 מתוכם עלו לארץ-ישראל. מספר העולים שעלו מגרמניה לארץ לפני עליית הנאצים לשלטון היה קטן מאוד (אלפים בודדים)  ולכן ניתן לומר שהתאריך שצוין מסמן גם את ראשית עלית יהודי גרמניה. עולים אלה היוו חלק מגל עליה גדול בשנות ה-30 שבמסגרת המיספור של גלי העליה לארץ מראשית העליות הציוניות ועד קום המדינה הוא קיבל את השם  העליה החמישית. עולי גרמניה שקיבלו בארץ את הכינוי  "יקים"היוו רק כרבע מכלל העולים בתקופת עליה החמישית, אך בשל הבולטות שלהם בין העולים ותרומתם הרבה להתפתחות הכלכלה והתרבות בארץ, מזוהה העליה החמישית בזיכרון הישראלי בעיקר עם עולי גרמניה ומכונה לעיתים גם "עליית הייקים".

העליה מגרמניה בתקופה זו התאפיינה במידה רבה כעליית מצוקה. מעבר לרדיפות המשטר הנאצי בגרמניה שהיוו גורם ישיר שלה היא קיבלה דחיפה נוספת מהקושי של יהודי גרמניה להשיג רשיונות כניסה לארה"ב לעומת המדיניות הליברלית יחסית של ממשלת המנדט בארץ-ישראל שנתנה סרטיפיקטים (רשיונות עליה) על תקן "בעל הון" לכל יהודי שהיו ברשותו סכום של 1000 ליש"ט ומכסות של סרטיפיקטים נוספות ליהודים שהונם היה קטן יותר או שהיו חסרי הון. תמריץ נוסף לבחירה בארץ-ישראל כיעד ההגירה המועדף על חלק מהיהודים היה הסכם ההעברהשנחתם בין הנהלת הסוכנות היהודית לממשלת גרמניה הנאצית. הסכם זה איפשר ליהודים שעלו ארצה להוציא חלק גדול מהונם באמצעות רכישת סחורות גרמניות (יחד עם תשלום אחוז מסוים מערך הסחורה כמס לממשלה הנאצית) וזאת בשונה מיהודים ומהגרים אחרים שיצאו מגרמניה למדינות אחרות והורשו להוציא סכום כספי בשווי ערך של 1000 ליש"ט בלבד (על-פי חוק שהיה קיים עוד ברפוביליקת ויימאר לפני עליית הנאצים לשלטון).
הרדיפות שדחפו את יהודי גרמניה להגר ממנה והאילוצים שניתבו את חלקם לכיוונה של ארץ-ישראל בצירוף הפער התרבותי בין העולים "יקים" לבני היישוב הוותיק והמחסום הלשוני של שעמד בפני העולים יצרו מכלול גורמים שהקשה על השתלבותם בחיי החברה והתרבות המקומיים. רבים מהעולים חיו למעשה אחרי עלייתם בתוך "מובלעת" תרבותית של דוברי גרמנית ולא למדו כמעט לדבר בעברית, כאשר אצל חלקם לווה מצב זה בתחושה מסוימת של ניכור כלפי החברה היהודית הוותיקה בארץ-ישראל (גם מצידם של ה"צברים" היו גילויים של יחס מסויג לעולים מגרמניה שתרם גם הוא לתחושת הניכור אצל חלק מהעולים). יחד עם זאת. היו גם עולים שעלו לארץ מתוך הזדהות עם האידיאולוגיה ציונית למרות שעמדו לפניהם אפשרויות הגירה אחרות (או שכלל לא בדקו יעדי הגירה חלופיים) ושהונם הכספי היה קטן מכדי ש"הסכם ההעברה" יהווה תמריץ עבורם להעדיף את ארץ-ישראל על פני יעדים אחרים. כפי שהיה גיוון במניעי העליה של העולים מגרמניה היו גם הבדלים במידת ההתערות של העולים בחברה הארץ-ישראלית הוותיקה ולכן היו גם עולים רבים שהתגברו על מכשולי השפה והפער התרבותי, השתלבו היטב בחברה ותרמו רבות להתפתחות הכלכלה והתרבות בארץ-ישראל (להרחבה בנושא זה ניתן לקרוא את מאמרו של דייויד סלע, עורך אתר "נוסטלגיה אונליין") . בין העולים היו גם פעילים בתנועות חלוציות ועולים נוספים שהיו שותפים בהקמת קיבוצים ומושבים חדשים או הצטרפו לישובים חקלאיים קיימים, כפי שרואים בתצלום שלהלן.
עולה מגרמניה, עורך דין במקצועו, עובד בחקלאות במושב בית-יצחק - באדיבות הארכיון הציוני המרכזי
השתלבות בחיי החברה והתרבות בארץ-ישראל הייתה כרוכה בהשגת שליטה טובה בשפה העברית ולכן מטבע הדברים היא הצליחה יותר אצל הילדים ובני הנוער מקרב העולים יותר מאשר אצל העולים המבוגרים ואנו מביאים כאןתעודה המשקפת השתלבות כזו של נערה אחת. התעודה היא מכתב בעברית מ-6.5.1935 שכתבה נערה בת 12 בשם יהודית יעבץ, שעלתה מהעיר מנהיים שבגרמניה רק שנה וחצי לפני כתיבת המכתב. המכתב שנמצא בארכיון באחד מתיקי המזכיר הראשי של ממשלת ארץ-ישראל בתקופת המנדט הבריטי (בתיק שסימולו מ – 523/10 ) הוא מכתב ברכה למלך אנגליה ג'ורג' החמישיורעייתו לרגל מלאת 25 שנה להכתרתו (על-פי החותמת שעל גבי המכתב, המכתב הגיע לארמון בקינגהם אך כנראה לא  הובא לידיעתו של המלך עצמו). במכתב מאחלת יעבץ למלך ורעייתו בעברית יפה ונמלצת שהאל "יזכה למלוך על בריטניה העמים החוסים בצילם, בצדק וביושר לאורך ימים". בהמשך היא  מתנצלת על כך שידיעת האנגלית המועטה שלה לא מאפשרת התבטאות בכתב ומביעה תקווה ש"צלצלי השפה העברית תערבנה לאוזני הוד מלכותו". התייחסות זו לעברית מבטאת מעבר לעצם ידיעת השפה את ההזדהות של יעבץ עם השפה העברית ואת יחסה לשימוש בה כעניין אידיאולוגי ולא כעניין אינסטרומנטלי.
יעבץ מגדירה את עצמה במכתב כפליטה מגרמניה ומתארת את עליית משפחתה לארץ על רקע עליית הנאצים לשלטון והרדיפות כנגד היהודים שמהם סבלה גם הקהילה שלה בעיר מנהיים: "אחרי שהשתלטה שמה סיעת היטלר, שהתנפלו על יהודים חפים מפשע והחריבו את בית הכנסת שהיה בעירנו, גמרנו בליבנו לעזוב את גרמניה ולעלות אל ארץ אבותינו, ארץ העבר העתיד של עם ישראל". דברים אלה מעניינים הן בשל הדיווח האותנטי על החרבת בית-כנסת בגרמניה הנאצית כבר ב-1933 (מדובר כנראה בבית-כנסת קטן, אחד מתוך כמה בתי-כנסת במנהיים ולא בבית-הכנסת המרכזי בעיר זו שהמשיך לפעול עד שריפתו ב"ליל הבדולח" ב-1938) וגם בשל החיבור החזק שמביעה יעבץ לאתוס הציוני בהתייחסות שלה לארץ-ישראל, שחלק מהעולים מגרמניה התקשו להתחבר אליו. יתכן שחיבור של יעבץ לאתוס הציוני נובע מכך שמשפחתה הייתה ציונית עוד לפני העליה לארץ והגעתה  לארץ-ישראל ולא למדינה אחרת נבעה מבחירה אידיאולוגית. כחיזוק להשערה זו ניתן להביא את ידיעת העברית הטובה של יעבץ  שמעידים כנראה על לימודי עברית שקדמו לעליתה לארץ.
בהמשך המכתב כותבת יעבץ: "בגרמניה הפסדנו את כל מאודנו ופה אנו מתפרנסים בדחק, ולמרות הכל הננו מאושרים בארץ אבותנו, ואנו מרגישים את עצמנו בטוחים, תחת חסות הוד מלכותו". משפט זה מעיד על הקשיים הכלכליים שמהם סבלו רבים מהעולים מגרמניה (בדומה לעליות מצוקה מארצות אחרות ובתקופות אחרות), שהיו בחלקם אקדמאים ובעלי מקצועות חופשיים שלא הצליחו למצוא בארץ תעסוקה במקצועם ונאלצו להתפרנס מעבודות פשוטות ומעוטות הכנסה' כמו המקרה של מוכרי הנקניקיות המופיעים בתצלומים בראש הבלוג ובסופו. למרות קשיים אלה מצהירה יעבץ בלשון רבים, כנראה בשם הוריה, שהם מרגישים אושר ובטחון בחייהם בארץ תחת השלטון הבריטי בארץ. דברים אלה מצטרפים לדברי ההערכה שהיא מביעה בתחילת המכתב למלך על היחס החיובי של השלטון הבריטי לישוב היהודי בארץ ולמפעל הציוני: "בעבור שנדבם לבם לעשות טובה עם בני עמי ולעזור להם להקים את ביתינו הלאומי ולקומם את הריסות ארצנו הקדושה תחת חסות הוד מלכותו...".  בהקשר זה יש לציין שעצם שליחת מכתב הברכה למלך אנגליה והתוכן הפרו-בריטי שלו משקפים את שיתוף הפעולה והיחסים הטובים ששררו בין הישוב היהודי בארץ-ישראל ומנהיגיו לבין שלטונות המנדט בשנות ה-30 עד לפרסום הספר הלבן ב-1939. לאור זאת עצם כתיבתו של מכתב כזה ויחסה החיובי של יעבץ לשלטון הבריטי עולים בקנה אחד עם הרוח הלאומית המובעת בו.

אתר בניה של שכונה עבור עולי גרמניה בקרית  ביאליק, שנות ה-30 - מתוך אוסף התמונות של "יד ושם"
מעבר להיבטים ההיסטוריים והלאומיים הבאים לידי ביטוי במכתב יש לשים לב גם להיבטים האישיים יותר שלו. השילוב בין הגיל הצעיר של הכותבת  והזמן הקצר מאוד  שעבר מאז עלייתה לארץ ועד כתיבת המכתב מעוררים התפעלות מבחינת יכולת ההתנסחות היפה שלה בעברית, מבחינת הבגרות וההבנה שהיא מגלה ביחס לנושאים לאומיים וכן מבחינת עצם היוזמה מצד נערה צעירה כל-כך לכתוב מכתב כזה. זהותה של אותה יהודית יעבץ אינה ידועה לנו ולכן אנו פונים בהזדמנות זו לקהל הקוראים בשאלה האם מישהו מהם מכיר אותה או יודע משהו על זהותה. לשם כך מובאים כאן הפרטים הביוגרפיים המעטים הידועים לגביה מהמכתב: ילידת 1923, נולדה בעיר מנהיים שבגרמניה, עלתה ארצה במהלך השנים 1933 - 1934 והתגוררה בתקופת ילדותה ברח' הקישון 15 בחיפה. נשמח לקבל כל פניה בנושא זה.
עולים מגרמניה, זמרי אופרה במקצועם, מוכרים נקניקיות בתל-אביב בשנות ה-30 - מתוך הספר "עמוד האש" בעריכת יגאל לוסין
 

מעשה מרכבה – ממועדון הארבע (1961) לברית לפיד-בנט

$
0
0

עם סיום מערכת הבחירות לכנסת ה-19, שסקרנו בבלוג בהרחבה, הטיל במוצאי השבת האחרונה הנשיא פרס על ראש הממשלה נתניהו, את מלאכת הרכבת הממשלההבאה, ה-33 במספר. נתניהו הודה לאזרחי ישראל על שבחרו בו, וקרא להקמת ממשלה רחבה. צוותי המשא ומתן העלו הילוך במגעים מול השותפות המרכזיות אותן סימן ראש הממשלה לחבירה לממשלתו. על פי הפרסומים באמצעי התקשורת מפלגות 'יש עתיד' ו'הבית היהודי' הודיעו כי הן מגבשות הבנות לצורך שתוף פעולה במשא ומתן הקואליציוני ויוצרות בכך גוש בן 31 מנדטים זהה בגודלו לרשימת הליכוד-ישראל ביתנו. זהו אינו ניסיון ראשון לשיתוף פעולה בין מפלגות שונות מול מפלגת השלטון. הפעם בחרנו לספק בחינה היסטורית לפרק מרתק נוסף במשחק הכיסאות הפוליטי של ראשית שנות השישים.

ב-15 באוגוסט 1961, נערכו הבחירות לכנסת החמישית. קרן מפא"י ירדה בעקבות אירועי פרשת לבון והיא איבדה חמישה מנדטים, שהקטינו את סיעתה בכנסת לכדי 42 חברים בלבד. יחד עם שותפותיה הערביות, עלה המספר לכדי 46 מושבים. לקראת המשא ומתן על הקמת הקואליציה, קם בכנסת גוש של ארבע מפלגות: הליברלית, המפד"ל, מפ"ם, ואחדות העבודה. גוש זה, שכונה 'המועדון' או 'מועדון הארבע' מנה 46 מושבים גם כן, וחבריו דרשו ממפא"י להעניק להם שוויון מלא במספר התיקים בממשלה ובדרגת חשיבותם כתנאי להצטרפותם לקואליציה.

ב-5 בספטמבר, החל הנשיא את מפגשיו עם הסיעות השונות, על מנת לקבל המלצתן למועמד מתאים להרכבת הממשלה. סדר היום העמוס, כפי שעולה מהתיעוד המרתק, הכתיב תחילה מפגש עם המפלגות הגדולות: מפא"י, חרות, ליברלים והמפד"ל. מפא"י המליצה על בן גוריון, חרות מצידה בקשה כי הנשיא לא יאפשר שיהוי בהתנהלות בן גוריון. באם יתעכב, ביקשו להעביר אליהם את התפקיד הנכסף. בגין, שהבין היטב את כוחן של ארבעת המפלגות המרכיבות את הגוש החוסם, הביע את דעתו בדבר המפה הפוליטית המתגבשת, במכתב שהעבירבשלב מאוחר יותר בתקופה זו.

ב-6 בספטמבר, לאחר סיום ההתייעצויות בבית הנשיא, ביקש בן צבי להטיל את תפקיד הקמת הממשלה על בן גוריון. בן גוריון חש היטב את המלכוד בו הוא מצוי, והחליט למחרת להשיב את המנדט אל נשיא המדינה. במכתבכן לנשיא הודה על רגשי האימון שנתן בו לתפקיד, וסיכם, "לצערי הרב איני מוכן לקבל על עצמי בתנאים הקיימים הרכבת הממשלה". עתה, עבר השרביט ללוי אשכול, מי שהסתמן ככוכב העולה במפלגת השלטון, לאחר שצבר עוצמה פוליטית רבה בקרב אנשי השטח של מפא"י בפעילותו בוועדת אשכול.

ב-14 בספטמבר, הטיל הנשיא בן צבי את הקמת הממשלה על אשכול. במשך קרוב לשישה שבועות עמל אשכול במאמץ רב, להרכבת ממשלה על פי עקרונותיו. אחד מעקרונות אלו, היה הבטחת רוב למפא"י בממשלה, דבר שעורר את התנגדות חברי המועדון. בפעילות שנשאה פרי הצליח אשכול לצרף לקואליציה את פועלי אגודת ישראל שמנו שני חברי כנסת, ולאחר מכן לפרק את מרכיבי המועדון, ולצרף לממשלה רק חלק מן המפלגות החברות בו. בן גוריון לא היה שותף מלא לגישת אשכול, אך כתב לו מאוחר יותר: "אני מלא הערצה לרצונך הטוב, לכוונותיך הישרות, למסירותך ולסבלנותך, גם כשאתה שוגה..".

בסוף חודש אוקטובר, מסר אשכול דיווח מפורטבישיבת מזכירות המפלגה, והבהיר, "הגיע הרגע האחרון, מוכרחים לגמור ולהקים ממשלה" (מתוך ספר ההנצחה). עיתוני התקופה, דברומעריב, שעדכנו כל העת אודות המתרחש מאחורי הקלעים, מלאו שבחים לניהול המשא ומתן של אשכול. מספר ימים לאחר מכן, בתחילת נובמבר, השלים אשכול את המלאכה ועדכןאת הנשיא על הקמת ממשלה בראשות בן גוריון ובהשתתפות מפא"י, המפד"ל אחדות העבודה ופועלי אגודת ישראל.
שר האוצר אשכול מסביר לנשיא יצחק בן-צבי על הממשלה שהקים
(חגי צורף [עורך], יצחק בן-צבי הנשיא השני, תשנ"ח, עמ' 512)
בן צבי ברךאת דרכה של הממשלה העשירית, וסיכם כי קשה הייתה הציפייה הממושכת להולדת ממשלה זו, בחלוף 9 ירחים (מאז פרוץ משבר פרשת לבון). "זכותו של אשכול בהצלחה זו גדולה", ציין. אשכול מצדו הודה לנשיא, והדגיש כי התארכות הפעולה נבעה מתנאי פתיחה לא נאותים. תנאים אלו, לפיו, התגמשו עם פתיחת ערוץ השיחות הישירות עם המפלגות.

"הבאנו את 'מועדון הארבע' על ארבע.. לממשלה", סיכם אשכול בחיוך את מעשה הרכבת הממשלה שהקים על פי השקפתו ושבן גוריון קיבל אותה בלב חצוי.
הצגת חברי הממשלה החדשה - 2 בנובמבר 1961 / לע"מ

עם פטירת השופט בדימוס, פרופ' מנחם אלון (1923 – 2013) - כמה תעודות מתקופת כהונתו כשופט בבית המשפט העליון

$
0
0

השופט פרופ' מנחם אלון, 2010,  מתוך ויקיפדיה (דרורי 11)
שלשום הלך לעולמו השופט בדימוס, פרופ' מנחם אלון, שכיהן 16 שנים כשופט בית המשפט העליון (1977 – 1993), מתוכם חמש שנים כמשנה לנשיא בית-המשפט העליון (1988 – 1993). השופט אלון נודע בעיקר כמומחה מובהק בתחום המשפט העברי ומומחיות זו באה לידי ביטוי בספרו "המשפט העברי – תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו", שהפך לספר יסוד בתחום זה, בספרים ומחקרים רבים נוספים וכן ברבים מפסקי הדין שכתב.
לזכרו, אנו מביאים כמה מסמכים מהתיק האישי שלו בהנהלת בתי המשפט, כשופט בבית המשפט העליון, המופקד בארכיון המדינה (תיק שסימולו: ב-27456/11). ב-30.11.1977 התמנה פרופ' אלון לתפקיד שופט בבית-המשפט העליון ובמסגרת הליך המינוי חתם על טופס הצהרת אמונים למדינת ישראל ולחוקיה וטופס זה נחתם גם על-ידי נשיא המדינה פרופ' אפרים קציר. לאחר מכן חתמו הנשיא קציר ושר המשפטים שמואל תמיר על כתב המינוי של השופט אלון ושני הטפסים מובאים כאן.
 
















במסגרת טקס מסירת הצהרת האמונים נשא השופט אלון נאוםבשמו ובשם השופטים האחרים שהתמנו באותו יום. בנאום זה משתקפת דמותו של השופט אלון כתלמיד חכם, דרך הציטוטים מקורות היהדות המתאימים לאופי המעמד ששזר ביד מיומנת במהלך הנאום. בנוסף לכך משתקפת דמותו כאדם צנוע שללבבו לא גבה בעקבות מינויו לתפקיד הרם. השילוב בין שני היבטים אלה באישיותו בא לידי ביטוי בולט בדברי אלה: "... אך לי, אשר הטלתם עלי משרה זו, מותר גם עתה להביע את החרדה שבלבי: שמא איני יודע די ושמא איני ראוי לכהונה רמה ואחראית זו. ואולי משום חרדה זו  במקננת בלב פנימה הוסיפו חכמים ואמרו, ושוב כמנוסח בדברי הרמב"ם: 'כך היה דרך חכמים ראשונים – בורחין מלהתמנות, ודוחקין עצמם הרבה שלא ישבו בדין... ולא היו יושבין בדין אלא עד שמכבידין עליהם העם והזקנים, ופוצרים (=מפצירים) בהם'. ואם כך היה דרכם של חכמים ראשונים, על אחת כמה וכמה שכך צריכה להיות דרכי, אחרון האחרונים שבהם...".
כמה שנים לאחר מכן בשנת 1988, ימים ספורים לפני מינויו של השופט אלון לתפקיד סגן נשיא בית המשפט העליון, שלח השופט אלון מכתב קצר בכתב ידו למנהל בתי המשפט אריה הגר, כמכתב נלווה לקורות חייו ורשימת מוזמנים לכנסת (כנראה לטקס שנערך בה הקשור למינויו לתפקיד החדש) שהעביר אליו. מכתב זה מובא להלן.
במכתב זה אין שום תוכן ממשי, אך אנו מביאים אותו כאן בכל זאת בשל הסגנון "היהודי" היחודי של השופט אלון הבא לידי ביטוי באופן הפניה שלו להגר בפתיחת המכתב ובמטבע הברכה שבו בחר לחתום את המכתב. הוא פונה אל הגר בכינוי ר' אריה המהווה צורת פניה מקובלת בעולם היהודי המסורתי ליהודי שאינו רב וחותם בברכה "ברכת כל מילי דמיטב" (= כל המילים הטובות) שהיא ברכה ארמית בלשון חכמים. השימוש במטבעות לשון אלה מבטא את היותו של השופט אלון אדם שעולמו הרוחני היה משוקע במסורת היהודית בכלל ובספרות חז"ל בפרט, שלשון חכמים השתלבה באופן טבעי בכתיבתו לא רק בנאומים ובפסקי דין מנוסחים היטב אלא גם בהתכתבות לא פורמלית עם חבריו למערכת בתי המשפט. בנוסף לכך יש לציין שאלון נהג להשתמש בצורת הפניה היהודית "ר' X" גם בפניה בע"פ לחבריו כמו השופט אהרן ברק, שאליו נהג לפנות לפי דברי ברק, בכינוי ר' אהרן. מעבר להקשר היהודי משקף מנהג זה את האישיות החמה והחברותית של השופט אלון, שלא תואמת לסטריוטיפ המקובל ביחס למשפטן ממוצא "ייקי".

פרסום חדש באתר ארכיון המדינה "מעשה מרכבה - 'מועדון הארבע' (הקמת הממשלה 1961)

$
0
0
בעקבות הפוסט שהעלינו אתמול בבלוג "ממועדון הארבע (1961) - לברית לפיד-בנט" פרסמנו היום במדור "תעודה ברשת" שבאתר האינטרנט של ארכיון המדינה את הפרסום "מעשה מרכבה - 'מועדון הארבע' (הקמת הממשלה 1961)".
פרסום זה נבדל מהפוסט שהעלינו אתמול בבלוג בכך שהוא כולל מסמכים נוספים: פגישת הנשיא יצחק בן-צבי עם נציגי מפלגות ב-6 בספטמבר 1961 ופגישתו עם נציגי מפא"י ב-14 בספטמבר. בסך הכול יש בפרסום באתר האינטרנט שמונה תעודות.

בהמשך לחשיפת ארכיון המדינה - יהודית יעבץ נמצאה

$
0
0
בשבוע החולף, חשף ארכיון המדינה מכתב, אותו כתבה הילדה יהודית יעבץ למלך ג'ורג' החמישי, בשנת 1935. יהודית ומשפחתה נמלטו כשנתיים קודם לכן מהמשטר הגרמני, ומצאו מקלט בחיפה שהייתה אז תחת המנדט הבריטי בחסות המלך. את המכתב המרגש, כתבה יהודית בהיותה בת 12 לרגל חגיגות 25 שנה להכתרת המלך, ובו הודתה לו על "שקומם הריסות ארצנו הקדושה", כלשונה.

עיתונאי 'הארץ', עופר אדרת, פרסם בעקבות החשיפה קריאה פומבית לציבור הרחב, לטובת השלמת קורותיה של הילדה המיוחדת ועל מנת להתחקות אחר המשך סיפורה.
 
יהודית יעבץ / באדיבות המשפחה
באמצעות פניות הקוראים ל'הארץ' ובעזרת סיועו של הגנאולוג אלי מליץ, נוצר קשר עם ד"ר נירה רייס ביתה של יהודית, שהשלימה את הפרטים החסרים. יהודית, כך התברר, הלכה לעולמה בשנת 1981, לפני שהגיעה לגיל 60. בתה נירה העריכה שהמכתב לא היה פרי יוזמתה האישית של אמה, אלא חלק מפרויקט של בית הספר בו למדה.ליהודית יש כיום נינים ונכדים.

להרחבת היריעה ראו פרסום הארץכפי שהופיע אמש. 
Viewing all 325 articles
Browse latest View live