עם הקמת צבא ההגנה לישראלפרסמה הממשלה את פקודת היום, המכילה את נוסח השבועה המחייב כל חייל וחיילת המתגייסים לשורותיו, לשמור אמונים למדינת ישראל חוקתה ושלטונותיה המוסמכים.
 |
| מסדר צבאי בכיכר הבימה בתל אביב ביום השבעת צה"ל - 27/6/1948 אוסף בנו רותנברג / ארכיון המדינה |
ראש הממשלה דוד בן גוריון לחץ על פרסום מהיר של הפקודה, כיוון שרצה לתת תוקף חוקי לכוחות הלוחמים. הליך מהיר זה מנע מהממשלה לבחון סוגיות מהותיות עד תומן. לחץ הזמן הכתיב התייחסות כוללנית וכך נושאים משפטיים חשובים, כגון: אמנות בינלאומיות, דיני עונשין בצבא והגדרות מפורטות בקשר שבין הדרג המדיני והצבאי נדחקו לקרן זווית.
בשטח נוצרה מציאות לפיה אזרח שהתגייס לפני קום המדינה לארגון ההגנה, מצא עצמו לפתע לאחר הכרזת העצמאות בארגון צבאי אחר - צבא ההגנה לישראל. אזרח מוטרד שחווה שינוי זה, החליט להעלות בפני שר המשפטים את שאלותיו על חוקיות הצבא מבחינה משפטית. לפני מספר שנים, הוא מספר, נשבעתי לארגון ההגנה והתחייבתי לשמור לו אמונים כל חיי. הוא מציין כי מילא חובתו זו, והתגייס לסייע במלחמת הקוממיות. כשהוקמה המדינה הושבע שנית, הפעם לצבא המתחדש. "האם בטלה שבועתי הקודמת הוא תוהה, ולכמה זמן נמשך תוקף שבועתי החדשה, ובכלל האם זהו צבא הגנהלישראל או צבא ההגנהלישראל?".
שר המשפטים הראשון במדינת ישראל, פנחס רוזנבליט, השיב לו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:
* "ארגון ההגנה חדל מלהתקיים מיום הקמת צבא הגנה לישראל, לפי האמור בסעיף 4 בפקודת הקמת הצבא הקובע כי אסור להקים או לקיים כל כוח מזוין מחוץ לצבא הגנה לישראל.
* תוקף השבועה לצבא הגנה לישראל, יפה רק לעת השירות בו. לאחר מכן, דין המתגייס כדין כל אזרח המשוחרר משירות פעיל.
* לסיכום דבריו, עמד על העובדה שהמחוקק נקט בלשון כפולת גרסאות: האחת צבא הגנה לישראל, והשנייה צבא ההגנה לישראל. שני הביטויים משמשים בחוק בערבוביה, אך אין לדעתו לייחס לכך חשיבות משפטית או טענה כאילו השבועה בוצעה לצבא שאינו קיים.
 |
| פנחס רוזנבליט חותם על מגילת העצמאות - 14/5/1948 באדיבות לשכת העיתונות הממשלתית |