ב-19 במאי 1971 התארחה ראש הממשלה גולדה בכנס של ברית יוצאי מרוקו לציון סיום חגיגות המימונה. הכנס נערך יום לאחר הפגנה של תנועת "הפנתרים השחורים"בירושלים. ההפגנה נערכה ברישיון המשטרה, אולם גלשה לאלימות ובמהלכה תקפו מפגינים שוטרים באבנים ובקבוקי תבערה, וההפגנה קיבלה את השם "ליל הפנתרים". המשטרה מצדה הגיבה בכוח רב ונפצעו עשרות מפגינים ושוטרים. למעלה ממאה מפגינים נעצרו. בכנס סיפר שאול בן-שמחון לגולדה שהוא נפגש עם אותם שנעצרו בהפגנה, ומצא שכמה מהם דווקא בחורים נחמדים. גולדה מאיר ענתה לו לפי עדותה: "שאלה שמתפרעים וזורקים ומשליכים בקבוקי מולוטוב על שוטרים יהודים, הבחורים האלו אינם נחמדים".
ארבעים ושתיים שנים חלפו והאמירה האלמותית של גולדה מאיר "הם אינם נחמדים", הפכה לאחד מתווי ההיכר של תופעת הפנתרים השחורים ושל תקופת ראשות הממשלה של גולדה מאיר בכלל. יתר על כן, אמירה זו עדיין מסמלת בזיכרון הציבורי במידה רבה את יחסה של הנהגת ישראל, ובעיקר את יחסה של גולדה שעמדה בראשה, אל ארגון הפנתרים השחורים. היא נתפסת כביטוי מובהק של יחס מזלזל, מתנשא ומתנכר מצדם כלפי כל מה שסימל הארגון. האמירה המיוחסת לה גררה גלים של ביקורת ציבורית כלפי גולדה מאיר והפכה אותה ליעד מרכזי בהפגנות של הפנתרים השחורים בהן נישאו כרזות וקריקטורות מעליבות בגנותה. אולם נשאלת השאלה האם אמרה גולדה את מה שמיוחס לה, ואם אמרה – מה הייתה כוונת דבריה? הנה שני מכתבים שמתייחסים לעניין ויכולים לסייע בהבנתו.
מן המסמכים עולה שגולדה מאיר כאבה את האמירה שיוחסה לה ואת המשמעויות הציבוריות שנלוו לה. ב-1 בנובמבר 1971 כתבה לשאול בן-שמחון: "מזה חודשים שמתנהל נגדי מסע השמצות המבוסס על אמירה שלי ש'הפנתרים אינם נחמדים". היאהכחישה את כוונת האמירה המיוחסת לה, הסבירה את הנסיבות שבהן אמרה מה שאמרה והסבירה שכוונה רק כלפי אותם מפגינים שזרקו בקבוקי תבערה על המשטרה ולא לכלל הארגון. את מכתבה סיימה במילים אלו: "אני בוודאי מוכנה לשמוע דברי ביקורת, אולם אינני מוכנה לשמוע השמצות המבוססות על עובדות מסולפות".
ארבעה ימים לאחר מכן ענה בן-שמחון לגולדה. במכתבו אישר בפני גולדה ש"הדברים אכן סולפו". הוא אישר את הנסיבות שבהן אמרה ראש הממשלה את מה שאמרה וכתב: "כי אכן אמרת את הדברים בהקשר עם זריקות בקבוקי מולוטוב". הוא הוסיף: "לאידעתי שסילוף הדברים הולך ומתפשט, וכי את מייחסת לסילוף זה חשיבות כלשהי"
אולם הדברים המשיכו לצבור תאוצה והדעה שגולדה אמרה ש"הפנתרים לא נחמדים" נותרה על כנה. כמי שעמדה בראשות ממשלה ששמה את הדאגה לשכבות המצוקה במקום גבוה בסדרי העדיפויות שלה, ראתה גולדה בכך חוסר צדק כלפיה, אולם לא חזרה בה מאמירתה בכוונתה המקורית. למעלה משנתיים לאחר האירוע, בפגישה עם באי כוח העיר אשדוד ב-16 יולי 1973, לאחר התפרעות של עולי גרוזיה בעיר, חזרה גולדה על טענתה לגבי נסיבות התבטאותה בנושא הפנתרים: "אני העזתי לומר בכנס של עולי מרוקו, למחרת היום, אמר בן-שמחון שהם בחורים נחמדים - שהם אינם נחמדים, כי בחורים הזורקים בקבוקי מולוטוב בירושלים – אינם נחמדים. מאז, ועד היום הזה – זה חטא שזורקים אותו בפני כל הזמן. אני מוכנה לומר זאת גם במערכת בחירות זו, שמי שזורק בקבוקי-מולוטוב – אינו נחמד".
לפרטים נרחבים על יחס מוסדות המדינה להופעת הפנתרים השחורים ראו: ארכיון המדינה, ארבעים שנה להקמת ארגון הפנתרים השחורים: מסמכים חדשים על תגובת מוסדות המדינה להופעתם.