+%D7%91%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%96+%D7%92%D7%95%D7%A9+%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F,+%D7%A2%D7%9C-%D7%99%D7%93+%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9F+%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%AA+(+-+%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8++%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A3).jpg) |
| עץ האלון ההיסטורי ("האלון הבודד") במרכז גוש עציון, על-יד אלון-שבות (מתוך "ויקישיתוף") |
השבוע ימלאו 65 שנה לקרב האחרון על כפר עציוןולנפילת ישובי גוש עציוןבידיהלגיון הירדני, על פי הלוח הלועזי, שהייתה השלב הסופי במערכה על גוש עציון. כיבוש כפר עציון על ידי הירדנים והטבח שנעשה במגיניו התרחשו ב-13.5.1948, ג' באייר תש"ח (יום לפני הכרזת המדינה) ושלושת הישובים האחרים נכנעו למחרת. לפני כחודש עלה בבלוג פוסט לרגל ציון יום השנה העברילאירוע קשה זה. במסגרת פוסט זה פורסם דו"ח על הדיפת ההתקפה הגדולה על הגושב-14.1.1948. התקפה זו הייתה חלק ממצור ומערכה צבאית קשה שעברו על ישובי גוש עציון לאורך תקופה ממושכת מפרוץ מלחמת העצמאות ב-30.11.1947 ועד לנפילתם בידי הירדנים כחצי שנה לאחר מכן.
לרגל ציון יום השנה הלועזי לנפילת גוש עציון אנו מפרסמים כאן התכתבות מפברואר 1948 בין דב קנוהל, מזכיר כפר עציון בתש"ח, לבין הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב הראשי האשכנזי לארץ-ישראל, בנוגע לגבולות ההיתר לביצוע פעולות ביטחוניות בשבת מדין "פיקוח נפש". התכתבות זו התקיימה על רקע עובדת ההשתייכות של שלושה מבין ארבעת ישובי גוש עציון לתנועת "קיבוץ הדתי" (כפר עציון, עין צורים ומשואות יצחק היו קיבוצים דתיים בזמן שהקיבוץ הרביעי, רבדים, השתייך לתנועת "השומר הצעיר"). כפועל יוצא של זהותם הדתית והמערכה הצבאית הקשה שבה היו נתונים, התחבטו חברי כפר עציון והישובים הדתיים האחרים מידי שבת בדילמות הלכתיות לגבי השאלה אלו פעולות הכרוכות בחילול שבת ממלאות צורך בטחוני חיוני שהופך אותן למותרות מדין "פיקוח נפש" ואלו פעולות הן ברמת דחיפות נמוכה יותר המחייבת את דחייתן לאחר השבת או את ביצוען "בשינוי". בנוסף להתכתבות המקורית אנו מפרסמים מכתב ששלח דב קנוהל לרבנות הראשית יותר מ-20 שנה מאוחר יותר המתייחס להתכתבות זו. שלושת המכתבים שמורים באוסף הרב הרצוג הנמצא בארכיון המדינה (באתר של ארכיון המדינה פורסם מבחר תעודותבנושאי דת ומדינה מארכיון הרב הרצוג).
 |
| דב קנוהל (מתוך "ויקישיתוף") |
להלן שלושת המכתבים (הנמצאים בתיק שסימולו פ-4251/3): מכתב שכתב דב קנוהל לשני הרבנים הראשייםב-12.2.1948, העתק מכתב תשובה לא מתוארך מהרב הרצוג (שנכתב כנראה כמה ימים לאחר מכן) ו-מכתב שכתב דב קנוהל לרב זלמן דרוק מהרבנות הראשיתב-10.3.1971, שבו הוא מתאר את הרקע להתכתבות בינו לבין הרב הרצוג ב-1948, לקראת פרסום ספר שו"ת (שאלות ותשובות) של הרב הרצוג. מכתבו של קנוהל לרב הרצוג נכתב כחודשיים אחרי פרוץ השלב הראשון של מלחמת העצמאות. ארבעת ישובי גוש עציון היוו קבוצה מבודדת של ישובים המוקפים בכפרים פלסטינים ומייד עם פרוץ המלחמה הם נכנסו למצור מחמיר והולך ולשורה של התקפות מצד תושבי הכפרים המקיפים אותם. מצב קשה זה בא לידי ביטוי בתוכן ההתכתבות.
להלן רקע היסטורי קצר לאירועים המוזכרים במכתבים. בחלקה הראשון של המלחמה (30.11.1947 – 14.5.1948) עדיין הייתה ארץ-ישראל נתונה לשלטון המנדט הבריטי, אך הבריטים צמצמו בהדרגה את נוכחותם הצבאית ברחבי הארץ, באופן שאיפשר התפתחות של מאבק צבאי בין הישוב היהודי המאורגן, בעיקר כוחות "ההגנה" והפלמ"ח, לבין האוכלוסיה הפלסטינית בתוך גבולות שלטון המנדט (צבאות ערב ובתוכם הלגיון הירדני פלשו לארץ רק סמוך לסיום המנדט). המוקדים המרכזיים של המאבק בשלבי המלחמה הראשונים היו הישובים היהודיים המבודדים והדרכים המובילות אליהם שבהם התפתחה "המלחמה על הדרכים". אספקת הנשק, תחמושת והמזון לישובים אלה וכן העברת תגבורות התבצעה בשיירות ממוגנות שהותקפו פעמים רבות באש על-ידי תושבי הכפרים הפלסטינים שישבו סביב הדרכים המחברות בין אותם ישובים למרכזי האוכלוסיה היהודית. בחלק מהמקרים הצליחו המתקיפים למנוע את הגעת השיירות ליעדן או בדרכן חזרה במחיר חללים רבים שנפלו מקרב אנשי השיירות.
במקרה של ישובי גוש עציון התנהלה התחבורה בשיירות שהעבירו לגוש אספקה מירושלים בציר העובר דרך בית-לחם. דרך זו הייתה קשה במיוחד למעבר וכבר כעשרה ימים לאחר פרוץ המלחמה ב-11.12.1947 נערכה התקפה קשה על אחת השיירות שיצאה מירושלים לגוש שמנעה את הגעתה ליעדה וגבתה מאנשיה מחיר כבד של עשרה הרוגים, שעל שמו כונתה השיירה "שיירת העשרה".כחודש לאחר מכן ב-13.1.1948 נערכה התקפה על שיירה אחרת בדרכה חזרה מגוש עציון לירושלים שגבתה הפעם מחיר של שני הרוגים ולכן היא קיבלה את השם "שיירת השניים". למחרת ב-14.1.1948 נערכה התקפה ישירה על ישובי הגוש (שבה עוסק הפוסט הקודם) שנהדפה במחיר של 3 הרוגים ו-9 פצועים. התקפה זו עוררה צורך בתגבורת ובאספקה מידית לישובי הגוש, אך בשל הקושי בהעברת שיירות ממונעות הוחלט בפיקוד הפלמ"ח לשלוח תגבורת באמצעות מחלקת לוחמים שתגיע אל גוש עציון ברגל מכיוון המושבה הרטוב. מחלקת פלמ"ח שיצאה לדרכה אל הגוש בלילה ה-16.1.1948, שקבלה בדיעבד את הכינוי מחלקת הל"ה, התגלתה סמוך להגעתה ליעדה ונקלעה לקרב קשה מול תושבי הכפרים באזור שבו נהרגו כל לוחמי המחלקה.
שרשרת אירועים קשים אלה החמירו את המצב הבטחוני של גוש עציון הנצור ואחת הדרכים שהוצעו להעברת אספקת נשק ותחמושת ופינוי פצועים הייתה באמצעות הנחתת מטוסים קלים, שהיה צורך להכין עבורם מנחת מטוסים. בהקשר זה התעוררה בקרב מגיני הגוש השאלה האם מותר לבצע את עבודת הכנת המנחת גם בשבת במקביל לשאלות הלכתיות נוספות שהלכו והתרבו לגבי "גבולות הגזרה" של ההיתר לעבוד בשבת מדין "פיקוח נפש". בשתי הפסקאות האחרונות של המכתב מדב קנוהל לשני הרבנים הראשיים הוא התייחס להיתר שנתן כבר הרב הרצוג למגיני הגוש לבנות ביצורים בשבת בעקבות פרשת "שיירת העשרה" והציג את השאלה האם היתר זה תקף להבא גם לפעולות מסוג הכנת מנחת המטוסים (שכבר בוצעה בפועל קודם לכן): "אחרי ההתקפה על השיירה שלנו בכ"ח כסלו קבלנו הוראה מאת הרב הראשי מרן הרב הרצוג שליט"א, שמותר לנו לעסוק ביום השבת הקרוב בביצורים ובניין עמדות כפי הדרוש לנו. השבת עמדנו בפני שאלה דומה אצלנו: קשיי התחבורה הם חמורים. בעת ההתקפה הגדולה היו אצלנו בגוש פצועים, אשר הרופאים המקומיים לא יכלו לטפל בהם ובתנאים הרגילים לא היה שום סיכוי להעבירם. עקב זה הוחלט להכין מקום לירידת אווירונים בעת הצורך. האנשים שעבדו עם הטרקטורים בשטח זה פנו ואמרו כי גמר העבודה צריך לקחת עוד יומיים שלושה וביקשו רשות לעבוד גם בשבת, בהתחשב בזה כי אין אנו יודעים מתי שעת הצורך יכולה להתקרב. הדיעות ביננו היו חלוקות ולבסוף סוכם - כן לבצע את הדבר, בהתחשב בחשיבותו מבחינת הביטחון. נא להודיע לנו איך לנהוג במקרה דומה לזה בעתיד".
במכתב התשובה של הרב הרצוג הוא נתן להם היתר כמעט ללא הסתייגות וסיים את מכתבו בברכה לבטחונם: "במקרה דומה לזה בעתיד – אם לא תספיקו לעשות מלפני שבת וכשפי שיקול דעתכם יש לחוש להתנפלות פתאומית באופן שתוכל להתפתח סכנה לגוש ע"י השביתה בשבת מהמלאכה הדרושה, מותר לכם... ומובן שתיכף לגמר המלאכה, השבת חוזרת לכל תוקפה. בברכה ובתפילה לשומר ישראל לשמרכם ולהצילכם ולהגן עליכם למענכם ולמען בית ישראל כולו". מעבר לתשובה ההלכתית יש חשיבות לדברי החתימה של המכתב המבטאים את הזדהותו של הרב הרצוג עם מתיישבי גוש עציון ואת דאגתו הרבה לשלומם שבאה לידי ביטוי גם בצירוף המילה "אחיכם" לפני חתימתו (הטקסט שבידינו הוא העתק של המכתב ולכן חתימת הרב הרצוג עצמה נעדרת ממנו).
המכתב השלישי שנכתב על-ידי דב קנוהל יותר מעשרים שנה אחרי האירועים שקדמו לנפילת גוש עציון והוא משקף מבט רטרוספקטיבי שלו על תקופה זו. בתחילת המכתב הוא מצטט את ההיתר שנתן הרב הרצוג לפעולות ביצורים בשבת בעקבות פרשת "שיירת העשרה" (זה הציטוט המופיע בכותרת של הפוסט) ומספר על האירועים הבטחוניים הקשים שהתרחשו בהמשך המערכה על גוש עציון לפני ואחרי חילופי המכתבים עם הרב הרצוג. בין השאר הוא מזכיר את שיירת נבי דניאלשנתקלה במהלך חזרתה מגוש עציון לירושלים ב-27.3.1948 למארב וקרב קשה, שגבה ממנה מחיר כבד של 14 הרוגים ו-40 פצועים. במוקד המכתב נמצאת סוגיית הצורך הבטחוני לעבוד בשבת. מעבר לשאלות ההלכתיות הוא מתייחס לקושי הנפשי הכרוך בעבודה בשבת עבור חברי כפר עציון הדתיים ומציין את העובדה ש: "חלק מהחברים נהגו במשך העבודה לשיר זמירות שבת או לדבר דברי תורה כדי לזכור על-ידי כך, כי שבת היום...".
המערכה על כפר עציון במלחמת העצמאות הסתיימה כאמור בנפילתו בידי הירדנים ובטבח שנעשה במגיני כפר עציון שבו נרצחו כמעט כולם (למעט ארבעה). קנוהל עצמו ניצל מהטבח בזכות העובדה שנפצע כמה ימים לפני הקרב האחרון ופונה למשואות-יצחק הסמוכה. לאחר כניעת משואות יצחק נשלח קנוהל לשבי הירדני שם שהה תשעה חודשים. ב-1954 הוא הוציא לאור את ספרו "גוש עציון במלחמתו", שהוא הספר המקיף ביותר על תולדות המערכה על גוש עציון.