המסמך שאנו מביאים כאן נוצר בשיא משבר דרמטי שפקד את ברית המועצות, בשעה שאיש לא ידע מה גורלו של הנשיא מיכאל גורבצ'וב והאם יצליחו כוחות הדמוקרטיה ברוסיה להתגבר על ההפיכה שתכננו מתנגדיו חסידי הקו הנוקשה. השבוע נציין 25 שנים לכישלון ההפיכה, שהביא לנפילת המשטר הקומוניסט ופירוקה המהיר של ברית המועצות.
![]()
שנת 1991 היתה גורלית גם עבור המזרח התיכון. בסוף יולי נפגשו הנשיא האמריקני ג'ורג'בוש וגורבצ'וב במוסקבה והודיעו ששתי המדינות יתנו חסות לוועידה בינלאומית על המזרח התיכון שתתכנס באוקטובר 1991. שר החוץ הסובייטי הודיע שיציע לישראל חידוש היחסים דיפלומטיים מלאים אם תסכים לבוא לוועידה. אולם ראש הממשלה שמיר היסס. מאז ועידת לוזאן אחרי מלחמת העצמאות, שנקלעה למבוי סתום, ממשלות ישראל התייחסו בחשד לרעיון ועידה בינלאומית. הן חששו שישראל תבודד שם ומדינות ערב יאלצו להתיישר לפי הקו הקיצוני ביותר. אף על פי כן ישראל השתתפה בוועידת ג'נבה אחרי מלחמת יום הכיפורים, לאחר שקיבלה הבטחות מארצות הברית שתתמוך בעמדותיה ושהוועידה תשמש מסגרת בלבד למשא ומתן בילטראלי עם מדינות ערב. ועידת ג'נבה התכנסה ב-21 בדצמבר 1973. לאחר ישיבת הפתיחה דיוניה הושעו ולא חודשו לעולם.
חידוש המשא ומתן בין ישראל, מדינות ערב והפלסטינים היה למטרה חשובה של הממשל מאז הסתיים מלחמת המפרץ הראשונה בפברואר 1991. הצלחת המבצע נגד צאדם חוסיין העלתה מאד את קרנה של ארצות הברית באזור, והיא ביקשה לנצל את יוקרתה כדי לקדם את המשא ומתן ולקיים הבטחות שנתנה לבנות בריתה הערבים. היא קיבלה את דרישת ישראל שהמשא ומתן יתנהל בשני מסלולים – שיחות בילטראליות עם הפלסטינים, ושיחות ישירות בין ישראל וכל שכנותיה כפי שדרשה בעבר, והציעה שיתקיימו במסגרת ועידה בינלאומית. לאחר שאש"ף תמך בעיראק, השפעתו ירדה והאמריקנים האמינו שיוכלו לשכנעו לתת הסכמה בשתיקה להרכבת משלחת משותפת עם ירדן בהשתתפות תושבי יהודה ושומרון ועזה, שיהיו מקובלים על ישראל.
ממשלת ישראל הסכימו למתווה זה, אולם נראה שלא לא התייחסה ברצינות לסיכוייו. אולם לאחר שנשיא סוריה חפאז אל אסאד, הסכים להשתתף בוועידה ב- 14 ביולי, גבר הלחץ על שמיר. אחרי הפסגה במוסקבה האמריקנים הציעו תמריץ נוסף –ביטול החלטת עצרת האו"ם 3379 המשווה בין ציונות לגזענות. בשיחת טלפון עם ראש הממשלה הבטיח בייקר לעשות מאמץ להביא לביטול החלטת האו"ם, אולם שמיר העלה דרישות נוספות בעניין ייצוג הפלסטינים, מניעת השתתפות נציג פלסטיני ממזרח ירושלים, והגבלת מעורבות האו"ם. בייקר הבטיח לתת לישראל מסמך ערבויות בנושאים אלו, ובסוף שמיר נתן את הסכמתו, בתנאי שתימצא נוסחה בנושא הפלסטיני.
 |
| ראש הממשלה שמיר, לוחץ את ידו של המזכיר בייקר בירושלים, 1 באוגוסט 1991 צילם נתן אלפרט, לע"מ |
ב-4 באוגוסט התקיימה שיחה עם בייקר בירושלים, לקראת הצגת ההבנות עם האמריקנים לממשלה. שר השיכון אריאל שרון הנהיג אופוזיציה פנימית למהלך בליכוד, ושמיר עדיין היה מודאג. בשיחה בהשתתפות שר החוץ דוד לוי ושר הביטחון משה ארנס חזר בייקר על הבטחותיו. עם זה, עמד על כך שארצות הברית לא תסתלק מן המדיניות שקבע בעבר.
הממשלה אישרה את ההצעה, וב-6 באוגוסט הופיע שר החוץ בוועדת חוץ ובטחון של הכנסת. שם טען שלמעשה ארצות הברית קיבלה את רוב עמדותיה של ישראל, והתהליך יתנהל על פי העקרונות שהציבה. הנה העמוד הראשון של הסיכום שהכין לקראת הדיון.
בשעה שהאמריקנים היו עסוקים בניסיונות להפעיל לחץ ערבי, רוסי ואירופאי על הפלסטינים כדי שיסכימו להרכיב משלחת המקובלת על ישראל, פרץ המשבר בברית המועצות. בייקר מהיר לשלוח לשמיר מסר באמצעות השגריר האמריקני, בו הבטיח שהוא והנשיא איתנים בכוונתם להמשיך לפעול למען תהליך השלום. "יותר מדי מונח על כף המאזניים מלתת להתקדמות שהושגה ללכת לאיבוד".
 |
| בוריס ילצין, מנהיג המתנגדים להפיכה במוסקבה, עומד על טנק, אוגוסט 1991. צילום: יקיפדיה |