 |
| הרב מנחם פרומן בהילולת ר' שמעון בר-יוחאי במירון, 2012, הצלם: יעקב ליין |
לפני כשבוע הלך לעולמו הרב מנחם חי שלום פרומן (1945 – 2013), שהיה רב הישוב תקוע, מורה לחסידות בישיבות תקוע ועותניאל, פעיל שלום ומשורר. הרב פרומן נחשב לאחד ממובילי התפיסה החסידית בציבור הדתי לאומי והתפרסם בציבור הרחב בעיקר בשל העמדות הייחודיות שהחזיק ביחס לפתרון הרצוי בין הישראלים לערבים ובשל הפעולות שעשה למען מימושן בשנים האחרונות. הרב פרומן האמין שבשבסיסו של הסכסוך היהודי-ערבי הוא דתי, ועל כן הבסיס לפתרון הסכסוך ולשלום בין העמים ייכון רק באמצעות אנשי דת. הוא האמין שבין הצדדים הנושאים והנותנים, אך בעיקר מהצד הישראלי, שורר יחס מובנה של זלזול המונע את האפשרות ליצור דיאלוג אמיתי משותף וכן. את הגישה הזאת ניסה ליישם בפועל במפגשים שקיים החל משנות ה-90 עם מנהיגים פלסטינים שונים. הוא נפגש וקיים שיח גם עם מנהיגים עם מנהיגים מוסלמים דתיים, כולל אנשי חמאס, בניסיון להגיע להסכם שלום על בסיס דתי. מבחינת הפתרון המדיני לסכסוך הישראלי-פלסטיני, פיתח הרב פרומן בשנים האחרונות תפיסה ייחודית משלו לפתרון כולל של הסכסוך, שהוא קרא לה "המדינה האנושית": פתרון של שתי מדינות השולטות שתיהן על כל שטחה של ארץ ישראל. בכל מקרה, כך אמר, גם אם תוקם מדינה פלסטינית נפרדת בשטחי יהודה ושומרון, הוא רוצה להמשיך לחיות בתקוע תחת ריבונותה.
התפיסה הפוליטית החריגה של הרב פרומן גרמה לכך שלאורך שנים רבות הוא זכה לביקורת הן מצד חבריו במחנה הימין הדתי והן מצד מחנה השמאל שהתקשו ליצור איתו שפה משותפת בשל מקום מגוריו ובשל התנגדותו להקמת מדינה פלסטינית כיחידה טריטוריאלית נפרדת ולפינוי התנחלויות. בשנים האחרונות חלה הרב פרומן במחלת הסרטן ועל רקע המחלה (יחד עם גורמים נוספים) חל שינוי לטובה במעמדו הציבורי של הרב פרומן והוא החל לזכות לאהבה והערכה משני צידי המתרס הפוליטי. במסגרת תהליך זה החל דיאלוג בין הרב פרומן לכמה אנשי רוח בולטים במחנה השמאל בנוסף לדיאלוג שקיים עם מנהיגים פלסטינים. אחד התוצרים של דיאלוג זה היה אירוע שהתקיים לכבודו לפני כשנתיים במועדון צוותא בהשתתפות הסופרים עמוס עוז וא"ב יהושע שבו אמר עוז לרב פרומן : "אתה הרבה יותר מרחיק לכת ממני באמון שלך בערבים".
במסגרת התבטאויותיו הציבוריות הביע הרב פרומן התנגדות מוסרית חריפה לכל גילוי של אלימות מצד מתנחלים פלסטינים, כולל פגיעה ברכוש של פלסטינים. בהזדמנויות שונות הכריז על האיסור ההלכתי לגזול ולעקור עצי זית של פלסטינים ולפגוע ברכושם. הוא גם ביקר כמה פעמים במסגדים שנפגעו ב"תג מחיר"כאות הזדהות. ההתבטאויות של הרב פרומן בנוגע ליחסי יהודים-פלסטינים בלטו במיוחד בעשור האחרון, אך קולו היחודי בקרב ההנהגה הרבנית של המתנחלים בא לידי ביטוי ציבורי כבר באמצע שנות ה-80 כאשר פרש במחאה ממזכירות "גוש אמונים", שבה היה חבר, עקב חשיפת פרשת "המחתרת היהודית"והפגנות התמיכה למען שחרור אסירי המחתרת.
במלאת שבוע לפטירתו של הרב פרומן, אנו מביאים מכתב, שכתב הרב פרומן לח"כ פרופ' אמנון רובינטיין, למנהיג מפלגת "שינוי"ב-1.6.1987 והעתק מכתב תשובה מפרופ' רובינשטיין השמורים בארכיון המדינה במסגרת הארכיון האישי של פרופ' רובינשטיין (בתיק שסימולו פ-4096/6). התכתבות קצרה זו משקפת באופן מרומז היבטים מדמותו והשקפותיו של הרב פרומן שבאו לידי ביטוי פומבי וברור יותר בהתבטאויותיו הציבוריות יותר מעשרים שנה מאוחר יותר כפי שתוארו קודם לכן, הן בתחום הדיאלוג עם מחנה השמאל המדיני (אומנם מפלגת שינוי שהונהגה ע"י ח"כ רובינשטיין הגדירה את עצמה כמפלגת מרכז, אך בציר המחלוקת המדינית ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני החזיקה מפלגה זו בשנות ה-80 בעמדות יוניות מובהקות) והן בתחום ההתנגדות לפגיעה ברכוש פלסטיני על-ידי מתנחלים.
יש לציין שהמכתב של הרב פרומן נכתב בהקשר של אירועים שונים שהתרחשו לפני כתיבת המכתב, חסר בו פירוט המאפשר לדעת בוודאות באלו אירועים מדובר ולכן הפרשנות שתוצע בהמשך מכתב מתבססת על הערכה לגבי זיהוי האירועים שאליהם הוא מתייחס או רומז. להלן מובא המכתב ולאחריו כמה דברי פרשנות.
בפתיחת המכתב מתייחס הרב פרומן לתגובתו של ח"כ רובינשטיין ל"רצח הילד בקדומים", אך מבדיקה שנעשתה לגבי אירועי הטרור שהתרחשו סמוך לכתיבת המכתב מתברר שבתקופה הסמוכה לכתיבת המכתב לא נרצח ילד מקדומים, אלא ילד מאלון-מורה בשם רמי חבה שנרצח על-ידי מחבליםוככל הנראה התכוון הרב פרומן לרצח זה וטעה בציון מקום מגוריו של הילד הנרצח (הטעות יכולה להיות מובנת לאור המשפט השני במכתב שבו כותב הרב פרומן על עצמו באירוניה עצמית : " לי – על-פי אופיי ומקצועי כ"בטלן" – יוצא לעקוב אחרי החדשות באופן קצת רופף"). הרצח האכזרי של רמי חבה שראשו רוצץ באבן עורר זעזוע ציבורי רב ותגובו חריפות מצד אנשי ציבור בכל הקשת הפוליטית. ביחס לתגובה של ח"כ רובינשטיין, לא נמצאה בתיקי הארכיון האישי שלו תגובה כזו בכלי התקשורת, אך כן נמצאה התייחסות עקיפה שלו לרצח במסגרת טיוטת מאמר שכתב כדי לנמק את תמיכתו בהצעה להנהגת עונש מוות למחבלים במקרים חריגים (בתוך תיק פ-4104/15) ב-25.5.1987. במאמר זה כתב רובינשטיין ביחס למכלול פעולות הטרור שנעשו על-ידי פלסטינים באותה תקופה: "מעשי הברוטליות שמבצעים רוצחים גזעניים הגיעו לדרגה כזו של חייתיות, שאין לה שום דומה ושום תקדים בפעולותיהן של קבוצות טרוריסטיות אחרות – כולל הגרועות שבהן מסוגן של באדר-מינהוף והבריגדות האדומות." יתכן שדברים אלה פורסמו בכלי התקשורת ואליהם מתייחס הרב פרומן, אך גם אם התייחס לתגובה אחרת של ח"כ רובינשטיין, סביר להניח שמדובר היה בתגובה בעלת אופי דומה.
בהמשך המכתב מתייחס הרב פרומן ל"תופעות השליליות שישנן בציבור שלנו", כאשר הציבור בו מדובר הוא ציבור המתנחלים. לטענת הרב פרומן יש בקרב המתנחלים תחושת עלבון מהיחס העוין של אנשי השמאל כלפיו ו"הרגשת העלבון (שהיא מוצדקת באשר היא באה להגן על הכבוד העצמי של האדם) מהווה קרקע גידול גם לתופעות שאין בהן הופעת כבוד האדם היהודי". על-פי מכתב התשובה של ח"כ רובינשטיין המובא בהמשך גינה הרב פרומן את אותן "תופעות שליליות" גם בפומבי.הוא לא כותב במפורש באלו תופעות מדובר, אך לאור בדיקת האירועים שהתרחשו סמוך לכתיבת המכתב ניתן להעריך שהוא רומז לאירוע שהתרחש במאי 1987 המכונה "ליל הבקבוקים". קבוצת מתנחלים בהנהגת דניאלה וייסחזרה מהפגנת מחאה על הזנחת ביטחון מתיישבי האזור בעקבות רצח עפרה וטל מוזס מאלפי-מנשה ע"י בקבוק תבערה שנזרק לעבר רכבם כחודש קודם לכן. כאשר עברו וייס וחבריה בדרכם דרך העיירה קלקיליה, נטלה וייס מספר בקבוקי זכוכית ממסעדה מקומית וניפצה אותם על אחד הקירות בעיר. האירוע הוקלט והושמע ברדיו ב"קול ישראל" ובעקבות זאת הועמדה וייס לדין על התנהגותה, הורשעה ובגזר הדין הוטלו עליה קנס ושישה חודשי מאסר על תנאי.בהנחה שהרב פרומן התכוון לאירוע "ליל הבקבוקים" ו/או לאירועים אחרים בעלי אופי דומה, ניתן לומר שבמכתב אישי זה באו לידי ביטוי ניצני הגישה שהובילה אותו לביקורת חריפה הרבה יותר כלפי פעולות "תג מחיר" ופעולות דומות בעשור האחרון. יתכן שהוא מתכוון גם לפעולות הטרור שביצעו אנשי "המחתרת היהודית" שהיו הגורם לעזיבתו את מזכירות "גוש אמונים".
גם מבחינת היחס של הרב פרומן לח"כ רובינשטיין כנציג של הגורמים הפוליטיים העוינים למפעל ההתנחלויות, ניתן לומר שיש בהתכתבות זו ניצנים של דיאלוג של הרב פרומן עם אותו מחנה השמאל שהפכו לדיאלוג מתמשך כעשרים שנה מאוחר יותר. אחרי ההתייחסות של הרב פרומן לתחושת העלבון של המתנחלים ו"תופעות השליליות" שצמחו על קרקע הגידול של העלבון הוא כותב: "על רקע זה מהווה תגובתך האנושית על הרצח הנתעב ערך לכשעצמו... ויש בה גם תרומה לפתיחת הלבבות בתוך הציבור שלנו, כאמור, גם מלחמה בכמה עניינים שליליים." דברים אלה משקפים את הערכתו של הרב פרומן לרובינשטיין למרות חילוקי הדעות בינהם ואת החשיבות שהוא מייחס לדיאלוג בין מחנה השמאל למתנחלים כגורם שיכול לסייע במאבק הפנימי שלו בקרב ציבור המתנחלים כנגד האגף הקיצוני שלו.
את צידו השני של הדיאלוג ניתן לראות במכתב התגובה של ח"כ רובינשטיין המובא להלן. לפני כן, יש לשים לב לעובדה שעל דף המכתב של הרב פרומן מופיעה תאור קצר בכתב יד לדמותו של הרב פרומן, שנכתב כנראה על-ידי העוזר/ת הפרלמנטרי/ת של ח"כ רובינשטיין: "זהו 'הרב המתון' שהודיע על פרישתו מ'גוש אמונים' בגלל ההפגנות למען אנשי המחתרת. על רקע הערה זו ניתן להעריך שבזמן כתיבת המכתב לא הכיר ח"כ רובינשטיין את הרב פרומן באופן אישי ולכן נזקק לתזכורת של העוזר/ת לגבי זהותו של פרומן.
במכתב רואים את ההערכה מצידו של רובינשטיין כלפי הרב פרומן ואת החשיבות שהוא מייחס לקולו במסגרת השיח הציבורי במשפט: "אני מצידי מעריך מאוד את ההתנגדות הנחרצת שהבעת בפומבי נגד אותן תופעות שליליות והרסניות שאליהן התייחסת במכתבך. גם דברים אלה תורמים למאגר הכללי של שפיות הדעת ואנושיות פשוטה בארצנו – והרי מצבו של מאגר זה אינו מזהיר". יחד עם דברי הערכה מתייחס רובינשטיין בסיום מכתבו גם למחלוקת הפוליטית ביניהם לגבי פתרון הסכסוך הישראלי-ערבי. נראה שבתקופה זו עדיין לא הביע הרב פרומן עמדות מדיניות שחרגו מהתפיסות הרווחות בקרב ציבור המתנחלים והקול היחודי שלו בא לידי ביטוי בעיקר בהתייחסות לשאלות מוסריות כמו התגובה ל"מחתרת היהודית" ופעולות אחרים של מתנחלים נגד פלסטינים. לאור זאת היה חשוב לרובינשטיין להתייחס לסוגיית ה"שלטון כפוי על עם אחר" כסוגיה המפרידה ביניהם מבחינה אידיאולוגית.