אנחנו נערכים להעלות בהמשך השנה אתר אינטרנט חדש שיעמיד לרשות הציבור חומרים רבים מאוספי הארכיון. במסגרת ההכנות אנחנו עובדים כעת על אוסף סטנוגרמות מישיבות הממשלה בין1948 ל-1967. בהקשר של ההכנות אנחנו מציגים כאן קטעים הנראים לנו מעניינים.
בישיבת הממשלה שהתקיימה בתאריך 29.11.59, אחד מהנושאים שהועלו לדיון היה סוגיית ייבוא הסרטים בשפה הערבית.
השר בר יהודה, פעיל ציוני שכיהן בשנה זו כשר הפנים, פתח את דבריו ואמר כי בזמנו הורשה ייבוא סרטים בשפה הערבית, שמקורם היה בעיקרו, % 99 ליתר דיוק, ממצרים, והם הובאו במסגרת העברת הון. הערבית מצרית, מלבד הערבית הספרותית, הינה הניב הערבי המוכר ביותר בעולם הערבי, זאת בשל השפעתה התרבותית הרבה של מצרים. הערבית המצרית היא השפה המשמשת בדיאלוגים בסרטים,במחזותובתוכניות טלוויזיה המופקים במצרים, ומופצים בקהילות ערביות ברחבי העולם. כמו כן, מצרים הייתה במשך שנים רבות מרכז ההשכלה הגבוהה בעולם הערבי - תושבי ארצות ערב יצאו ללמוד במצרים, ומורים מצרים יצאו ללמד בקהילות ערביות מחוץ למצרים. לפיכך, ערבים רבים מבינים ערבית מצרית ולפעמים אף מסוגלים להתבטא בה, גם במקרים שבהם הניב שהם משתמשים בו בחיי היומיום שונה במידה ניכרת.
ההחלטה על פתיחת שערי הייבוא הייתה במידה מה נכונה, לטענתו של השר, אך לאחר השנה הראשונה בה יושמה, התופעה הפכה לאחת מצורות ההברחה העוזרת לפיתוח בארצות הערביות.
השר בר יהודה, הציג נושא זה לאחר ששמע את דעתם של באי כוחות ממשרדי מדינה בכירים, בין היתר משרד ראש הממשלה ומשרד החוץ, במסגרת וועדה בינמשרדית שהתקיימה בין נציגים אלו ובה הועלתה הצעה שנתקבלה פה אחד, לפורום הנידון. מאחר והיו כ-80 סרטים שטרם הוקרנו, ובנוסף להם, עשרות רישיונות שניתנו ולא הביאו את הסרטים, למרות ההרשאה הפתוחה, בר יהודה סובר כי הבעיה אינה נעוצה בשפה הערבית עצמה, אלא במקור הסרטים עצמם, המקור שאותו מכנה "ארצות האויב". אמירה קיצונית ומקוממת.
לפיכך, הוא מציע תכנית יישום שתכלול שלושה סעיפים; הראשון, לאסור על ייבוא סרטים בכל שפה שהיא מ"ארצות האויב"גם אם תהיה סינכרוניזציה אנגלית. השני, להביא סרטים בשפה הערבית המיוצרים בארצות אחרות, כדוגמת צרפת וארה"ב ולהטיל על משרד הפנים ועל משרד המסחר והתעשייה לדאוג ליצירת יומנים או סרטים דוקומנטריים בשפה הערבית. ראוי לציין כי בן גוריון, ראש הממשלה דאז, לא נכח בישיבה הבינמשרדית שצוינה מעלה, ולכן החליט לדחות את ההצעה לשבוע לאחר מכן. בין ההצעות לייעול ולשיפור שעלו בדיון הייתה הצעתו של השר בנטוב, והיא להשתמש בנוסח אחר ולא "ארצות האויב".
בישיבת הממשלה שהתנהלה לאחר מכן, בתאריך 6.12.1959, נערך דיון המשך שסבב בעיקרו סביב סוגיית ניסוח ההצעה לאיסור הייבוא. לבסוף הוחלט, לאחר פרשנויות רבות ושונות מטעם הנציגים הנוכחים, כי האיסור על ייבוא סרטים בכל שפה שהיא מ"ארצות האויב"יאושר, ויורשה ייבוא סרטים בשפה הערבית מתוצרת ארצות אחרות.